צולע ומאושר
"בזמן העריכות בבריסל (של המיני סדרה שלו) - פשוט עפתי המדרגות של הבניין שם באופן די דרמטי ונפלתי על הפרצוף עם רגל מאוד מאוד כואבת, דבר ראשון בדקתי אם שברתי את השיניים ואז ראיתי שאני במקום ממש ריק מבודד ולא מסוגל לקום, אני גם לא יודע צרפתית אז התחלתי לצעוק מין צעקה עצית כזאת, ואז שכן פתח את הדלת והסתכל עליי במבט נורא חשדני ואמר לי באנגלית 'מה אתה עושה על הרצפה?' אמרתי לו שנפלתי במדרגות ושנורא נורא כואבת לי הרגל והוא שאל- 'אז למה אתה מחייך?' ואמרתי 'כי לא נשברו לי השיניים'.
וזה אגב סיפור חיי. אני כל החיים שלי נופל במדרגות ומחייך, כי לא נשברו לי השיניים, צולע ומאושר. "
אתגר קרת / מתוך ראיון שלו לרענן שקד בידיעות אחרונות


ההכרה העמוקה והמתמדת בפלא הקיום הפכה לחלק מהמודעות הדתית של היהודי. 
שלוש פעמים ביום אנו מתפללים: "מודים אנו לך… על ניסיך שאתנו בכל יום. על נפלאותיך הרבים…" בתפילת ערבית אנו מצטטים מספר איוב: "עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר" (פרק ט', פסוק י'), כל ערב אנו מכריזים: "יוצר אור ובורא חושך". 
פעמיים ביום אנו אומרים: "אלוהינו אחד". מה המשמעות של החזרה הזאת? על תיאוריה מדעית מוכרזת ומקובלת אין צורך לחזור פעמיים ביום. עלינו להחיות את התובנה שבפליאה כל הזמן. מכיוון שיש צורך בפליאה יומיומית, יש צורך בתפילה יומיומית. תחושת הנסים שאתנו מדי יום ביומו, תחושת הנפלאות הרבים, היא מקור התפילה. אין אמונה, אין אהבה, אין מוסיקה אם אנו מקבלים כמובן מאליו את ההצלחות או התבוסות של החיים. אסור ששגרה של סדר חברתי, פיזיקלי או פיזיולוגי תכהה את תחושת ההפתעה מעצם העובדה כי קיים סדר חברתי פיזיקלי או פיסיולוגי. אנו מאומנים לשמור על תחושת ההתפלאות על-ידי אמירת תפילה לפני האוכל. בכל פעם שאנו עומדים לשתות כוס מים, אנו מזכירים לעצמנו את המסתורין הנצחי של הבריאה, "שהכול נהייה בדברו". פעולה לא חשובה, וציון של נס עליון. בבואנו לאכול לחם או פרי, ליהנות מניחוח נעים או מכוס של יין, כשאנו טועמים את הפרי הראשון בעונה, בראותנו קשת בשמים או את האוקיינוס, כשאנו מבחינים בעצים בפריחתם, בפוגשנו חכם גדול בתורה או מלומד חילוני, בשמענו בשורות טובות או רעות – בכל אלו מצווים אנו לקרוא בשמו הגדול ובהכרתנו בו. אפילו כשאנו מבצעים פעולה פיסיולוגית, אנו מברכים: "ברוך אתה ה'… רופא כל בשר ומפליא לעשות." זוהי אחת המטרות של החיים היהודיים: לחוות מעשים שבשגרה כהרפתקאות רוחניות, לחוש באהבה ובתבונה הנסתרות שבכול.
אברהם יהושוע השל / התפילה