בוא.י נעמיק

בעידן המודרני מתה הענווה עם תרבות ההמונים יחד עם אובדנן של השכונות והקהילות. קהילה היא מקום לידידים. החברה האורבנית היא נוף של זרים. כך צצה לה תרבות מתוך האופנים השונים של החצנת דברים לאנשים שאיננו מכירים, אך אנו מקווים כי ישימו לב אלינו. האמונות הפסיקו להיות משהו שבין אדם לקונו והפכו לסיסמאות על גבי חולצות טריקו. רפרטואר מקיף התפתח מתוך הבלטת האינדיבידואליות, החל משימוש בלוחיות רישוי מותאמות אישית עבור ללבוש חיצוני מתריס, וכלה בבגדים בהם תווית היצרן מוצגות לראווה בצד החיצוני של הבגד. אם נעקוב נראה שיני תרבותי מוחלט במעבר ממוניטין לתהילה, מתהילה לכיכוב בתקשורת, עד לפרסום על זה שאתה מפורסם. האמונה של דורנו היא: "אם יש לך את זה תתגאה בזה". 
ענווה? ביטול עצמי? מושגים שדורנו אינו נותן להם צ'אנס וחבל.

ענווה, ענווה אמיתית- היא אחד המידות היותר מרחיבות דעת ומשפרות חיים. 
פירוש המילה ענווה אינו חוסר הערכה עצמית. זה אומר להעריך אנשים אחרים. היא מסמנת על פתיחות מסוימת לגדולת החיים ומוכנות להפתעות, מרוממת על ידי הטוב, מאשר הימצא. ענווה, אם כן, היא יותר ממעלה בלבד: זוהי צורה של תפיסה, שפה שבה 'האני' הוא שקט כך שאני יכול
לשמוע את ה'אתה', הקריאה השקטה שמאחורי הקול האנושי... הקול של הזולת שקורא לי
לגאול את בדידותו עם מגע של אהבה. ענווה היא מה שפותח אותנו אל העולם.

והאם זה משנה שהיא כבר לא מודרנית או תואמת את תחומי תקופתנו? האמת שיופי מוסרי,
כמו מוסיקה, תמיד ירגשו את אלו שיכולים לשמוע צלילים שקטים יותר. יתכן שמידות טובות
הן כבר לא באופנה, אך בוודאי לא עבר זמנן. כל אותם דברים שמבקשים אליהם תשומת לב,
אף פעם אינם מעניינים למשך זמן רב, וזו הסיבה מדוע משך תשומת הלב נעשה קצר יותר
מדי שנה. ענווה- הניגוד הקטבי לפרסום עצמי- תמיד משאירה אחריה עקבות של אור. אנחנו
יודעים מתי היינו בנוכחות מישהו שבתוכו מפעמת הענווה. אנו מרגישים גדולים יותר ושיש לנו
תמיכה, וכל זה בשל סיבה טובה. משום שפגשנו מישהו, שבהיותו לגמרי לא לוקח את עצמו
ברצינות, הראה לנו מה זה לקחת ברצינות הכי גמורה את כל מה שמחוץ לו.
הרב ד"ר יונתן זקס