top of page

אתגר 32

שלושים ושניים ימים לעומר - נצח שבהוד 
14 למאי 2025

ספירת הנצח שבהוד מקפלת בתוכה הבנה בסיסית שאנחנו חלק מהנצח, ועל כן דרושות מידות סבלנות והתמדה שרק בעזרתן נוכל לתת בתוכו את חלקנו. בנוסף, דורשה גם ענווה- הוד, שהיא ההבנה שאני לא מושלם.ת. יש בנו חלקים שבורים, ועל כן יש דברים גדולים ורמים ממני. אם נחייה ביראה כלפי חלקנו באינסוף, נהיה בתודעה כי כל אדם מהווה חלק מכלל גדול מאשר רק אני עצמי. מתוך הענווה יכולה להיווצר התודעה לאחר, וממנה מידת הסובלנות.
בנצח שבהוד משתלבים הסבלנות והסובלנות, אשר מאפשרות יחד שילוב של ניתן מקום לכל אחד בתוך הנצח.

"הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
כְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן 
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת- הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן, 
מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפירַת הָעוֹמֶר: הַיּוֹם שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת וְאַרְבָּעָה יָמִים  לָעומֶר:"

תפילה יומית

ספירת העומר, מערב ה- 14/5/2025

בחנ.י את עצמך

 

01

מה ההבדל בין סובלנות לסבלנות? וכיצד זה מתקשר לענווה?

02

האם הייתי מגדיר את עצמי כאדם סובלני? 

03

עד כמה אני מסוגל.ת להכיל- איפה הגבול שלי בסובלנות?

04

האם פעם הייתי בזמן בחיים שלי בו הייתי מוקפ.ת בסביבה שהייתה שונה מהמקום בו גדלתי? כיצד זה גרם לי להרגיש?

05

חשוב.י על מקרה ספציפי בשבו התמודדת מול מישהו.י שמאוד שונה ממך ושהיה לך קשה איתו.ה. איך תפקדת? האם היית עושה משהו אחרת?

06

זה זמן ממושך שהחברה הישראלית נמצאת בקיטוב. האם את.ה מזהה עצמך עם צד מסוים במפה המדינית? כיצד את.ה מרגיש.ה היום ביחס לנמצאים בצידה השני של המפה?  

מעמיקים

מילים הדומות סבלנות וסובלנות משמעויות קרובות אך לא זהות:
סַבְלָנוּת = patience  – אורך רוח, היכולת להמתין לדבר או להתמיד בדבר.
סוֹבְלָנוּת = tolerance – הכרה בקיומן ובזכות קיומן של דעות אחרות ושל מוסכמות תרבותיות אחרות.
שתי המילים גזורות מאותו השורש ס.ב.ל- שבראשונה היה בעל משמעות פיזית ממש: לסבול פירושו 'לשאת משא'... "סַבָּל הוא מי שסוחב משאות כבדים, והוא מכונה גם נושא בַּסֵּבֶל" (נחמיה ד, יא), שהרי סֵבֶל היה בראשיתו המשא הכבד. ואולם מַעבר המשמעות מסבל פיזי לסבל נפשי הוא טבעי ומתבקש, וכבר בתנ"ך סובלים גם דברים לא פיזיים, למשל עוונות כמותם כמשא כבד על כתפי האדם: "אֲבתֵֹינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנתֵֹיהֶם סָבָלְנוּ" (איכה ה, ז).

האקדמיה ללשון העברית

"ומה הבלהה שלי? ובכן, אני די אדיש לקשקושי זומבים או למתקפות של חוצנים. אני חושש מהאפשרות שבני האדם שמסביבי יאבדו את ההומור. וכשאני מדבר על הומור, אינני מתכוון ליכולת לספר בדיחה או לקרוע מישהו מצחוק. הומור, מבחינתי, הוא היכולת להתבונן על עצמך באירוניה. לצחוק על עצם המחשבה הילדותית כאילו אתה מרכז העולם, וכאילו מה שמעסיק אותך כרגע אמור להסעיר באותה מידה גם את השמיים והארץ וכל צבאם.

בתקופות חסרות הומור בהיסטוריה אנשים הרבו להזמין זה את זה לדו־קרב. המשפט החגיגי "העולם הזה קטן מדי עבור שנינו" הוא הביטוי המושלם של חוסר ההומור, והוא תרם רבות לתעשיית הנשק, המלודרמה והקברנות. מיתר הבחינות זה היה די מצער, וגם, בואו, נוטה לחזור על עצמו, להישחק ולשעמם. תמיד חששתי שביום שבו תאבד האנושות את ההומור, כל אי־הסכמה תצלצל כמו הזמנה לדו־קרב, וכל מחלוקת תהפוך למלחמה… ובקיצור, כבר מזמן לא מדובר בתסריטים דמיוניים. בתי קפה, עלמין או כנסת. הבלהה כבר כאן. וכל הכבוד לנו שהצלחנו במו ידינו לעשות את זה. במאמץ מתמשך, בשקדנות ובמסירות אין קץ הצלחנו לשתק, כמעט עד היסוד, שתי תכונות־על של העם היהודי. 

שתי תכונות שהיו אמורות לככב ברשימת ההון האנושי שאנחנו כל כך מתפארים בו:
א - ההומור היהודי. ב - אמנות המחלוקת. היכולת לא להסכים עם שום מילה שאתה אומר, ועדיין לסרב בתוקף לוותר עליך. כל מי שלמד מעט יהדות מכיר את ההכרזה הנרגשת על כך שגם בשיא חילוקי הדעות בין בית שמאי לבית הלל, הם לא נמנעו מלהתחתן אלה עם אלה. הם סירבו לתת למחלוקת להפוך לאיבה אישית. זה דרש המון מאמץ ורצון טוב, ואין ספק שבית הלל התאמצו ורצו קצת יותר. או הרבה יותר. ולכן הם אלו שנבחרו להוביל.
שתי אלה, אמנויות ההומור והמחלוקת, קשורות ותלויות זו בזו, ושתיהן כרגע בשפל היסטורי. אבל אין שום חברת דירוג בינלאומית שתאותת לנו על כך. זה לגמרי שלנו."


ג'קי לוי/ מתוך הטור שלו בישראל היום

אלוהים !
תן לנו את הכח לקבל את ילדינו כמו שהם.
תן לנו את החוכמה להגיש להם את העזרה שהם זקוקים לה, ולא זו שאנו רוצים להגיש.
תן לנו את התבונה לחנך אותם ולעצב דמותם מבלי לגזול את עצמאותם, עצמיותם ואישיותם.
תן לנו את הצניעות להבין שלא הכל אנחנו יודעים טוב מהם, ושיש דרכים שונות לעשות אותו דבר, ולא תמיד הדרך שלנו היא היותר נכונה.
תן לנו את האומץ לעמוד על שלנו בעקשנות ובאותו הזמן לשמור תמיד על כבוד האדם.
אלוהים !
עזור לנו לעשות אותם מאושרים.

הנרייטה סאלד / תפילת הילדים

"איני מסכים לאף מילה מדבריך, אבל אני מוכן למות על זכותך לומר אותה".
וולטר 

"עבורי, כחוקרת מזדמנת, הספרות דוחסת לתוכה הרבה יותר מידע מאשר ההיסטוריה. לאמנות יש גם יתרון - שהיא שורדת. בעוד מאה שנה, אם יהיה לנו מזל ונשרוד על פני כדור הארץ, לא יזכרו מי היה איש הפיננסים העשיר ביותר בניו יורק. אפילו אני לא יודעת מיהו. אבל יתבוננו בבניינים, בציורים, ובספרות שתישאר." 
ג'ניפר איגן, לשעבר נשיאת איגוד הסופרים "פן אמריקה  (PEN)"

שיר של יום

עוד אח אחד / הדג נחש

עוד אח אחד ירד אל הקבר
מאמא בוכה היא בצעקות שבר
עוד אח אחד ירד אל הקבר
את זעקות אבא שומעים מכל עבר
בן אדם למה זה ליבך כמו קרח
האם נהנה אתה להיות לרוצח
אוזניים השומעות איומים מפיך
מדוע תדבר כך אני אחיך
כל צד טוען שרק אצלו האמת
ובכל יום שעובר עוד חף מפשע מת
הורג אנשים לא אכפת לך כלל
לירות בבני אדם איך אתה מסוגל
אמא כואבת ועוד ילד יתום
והמדרכה שוב בצבע אדום
החיים חשובים הם ובעלי ערך
רצח והרג זו איננה הדרך
עוד אח אחד ירד אל הקבר
מאמא בוכה היא בצעקות שבר
עוד אח אחד ירד אל הקבר
את זעקות אבא שומעים מכל עבר
ילד מה קורה לך איך השתגעת
לאיזה מצב אחי תראה הגעת
לא מעניין אותך הכל כבר מותר
בעיניים שלך מבט אפל וקר
תחשוב על העתיד ועל יום המחר
לנסות ולשנות אף פעם לא מאוחר
כל עם ישראל די לכל האלימות
לא רוצה לראות עוד בן אדם שימות
נגלה רחמים נגלה רחמנות
במקום להתחמם נגלה חמימות
כל דם שנשפך מותיר שובל ריקנות
ובעד ארצנו טוב לחיות לא למות

עוד אח אחד ירד אל הקבר
מאמא בוכה היא בצעקות שבר
עוד אח אחד ירד אל הקבר
את זעקות אבא שומעים מכל עבר

אולי הגיעה עת לשאול שאלות
כמו כמה זמן נוכל כך להמשיך ולחיות
והאם המלחמה בגבולות מנותקת
מהאלימות שאת חיינו משתקת
נראה שהמתח פה אף פעם לא נגמר
פישי הגדול היה זה שאמר
שכולנו שווים בסופו של דבר
אז מדוע זה את זה נשיב אל עפר

האתגר היומי

חשוב.י על מישהו.י שתייגת והשלכת עליו סטיגמות ודעות קדומות במפגש הראשון ביניכם אבל הזמן והסבלנות עשו את שלהם, וכיום אתם.ן חברים.ות ואינך חושב.ת את אותם הדברים שחשבת בהתחלה. 
ספר.י לו.ה מה חשבת עליו.ה כשהכרתם.ן, כיצד גילית שהוא.י שונה ממה שחשבת ומה גרם לשינוי. 

bottom of page