הוד שבנצח

ספירת ההוד שבנצח מקפלת בתוכה הבנה בסיסית שאנחנו חלק מכלל, חלק מהנצח. ההוד- ענווה, היא ההבנה שאני לא מושלם.ת. יש בי חלקים שבורים, ועל כן יש דברים גדולים ורמים ממני. עליי לחיות ביראה כלפי חלקי באינסוף. אם ברצוני להתמיד בצורה נכונה, אל לי לעשות זאת בעמידה תקיפה וללא פשרות, שכן זה עלול לגרום להרס. כדי להיות נחוש.ה ויעיל.ה צריך.ה מידה מסוימת של קשב ופתיחות, וזאת היא ספירת ההוד שבנצח. הקשבה לזולת עשויה לעורר את האדם להיות קשוב.ה לעצמו.ה, לברר בקרבו.ה את מקור המוטיבציה שלו.ה. הקשבה למציאות גם מאפשרת לאדם לשתף אחרים ביזמות שלו.ה. לעומת האדם האטום.ה והחשדן.ית שרוצה לעשות הכל לבדו.ה ואינו.ה מסוגל.ת להיפתח לאפשרות של התערבות אחרים בעבודה שלו.ה, מידת ההוד תאפשר למידת הנצח לכלול גם אחרים שמעוניינים להיות חלק מהמפעל שאותו אדם הקים.ה. ייתכן אפילו שהמגמה המקורית תתרחב בעקבות ההשפעה של האחרים המצטרפים למאמץ. עליי ללמוד את המקצב הנכון בין מאמץ כביר לבין קשב למציאות ונתינת מקום.

אך עם זאת לשים לב, שכן לעיתים מרוב ענווה אני עלול.ה לפחד לפעול. 
אל תתנ.י לפחד מהמחשבה שאת.ה אפסי.ת לעומת הנצח- לשתק אותך. רבים טועים לחשוב כי ענווה היא שפלות, הסתרת הטוב שלי. הבעיה שזוהי ענווה שקרית. בו בזמן מידת ההוד היא גם הודיה והודאה על הטוב שבי. להכיר בטוב שיש בי זו איננה שחצנות. עלינו להכיר את עצמנו, לדעת מהן תכונותיי ומידותיי על שלל גווניהן ולהודות על כל מה שאני- על הטוב, ועל הפחות טוב. רק מתוך ההבנה הזו, אוכל לצאת החוצה ולהביא את כישרונותיי לעולם בצורה בריאה ונכונה. ההתמדה ניזונה מחוזק פנימי. הוד שבנצח היא ההכרה בעובדה שענווה אמיתית אינה באה על חשבון כוח ההתמדה, אלא להיפך. אם אדע לקבל את מה שאחרים מעניקים לי, אוכל לצמוח ולהתחזק. אך אין זה דבר של מה בכך, כיוון שלהודות בחלקים החסרים שלי, ולהקשיב לאחרים במה שקשור בי איננה משימה קלה כלל וכלל. לטוב ולרע. עניין זה יכול להתקיים רק דרך ספירת ההוד שבנצח, הכוללת בתוכה שילוב בין מידת הענווה ומידת הסבלנות.

​