top of page
ספירת ההוד שבנצח מקפלת בתוכה הבנה בסיסית שאנחנו חלק מכלל, חלק מהנצח. ההוד- ענווה, היא ההבנה שאני לא מושלם.ת. יש בי חלקים שבורים, ועל כן יש דברים גדולים ורמים ממני. אם ברצוני להתמיד בצורה נכונה, אל לי לעשות זאת בעמידה תקיפה וללא פשרות, שכן זה עלול לגרום להרס. כדי להיות נחוש.ה ויעיל.ה צריך.ה מידה מסוימת של קשב ופתיחות, וזאת היא ספירת ההוד שבנצח. הקשבה לזולת עשויה לעורר את האדם להיות קשוב.ה לעצמו.ה, לברר בקרבו.ה את מקור המוטיבציה שלו.ה. הקשבה למציאות גם מאפשרת לאדם לשתף אחרים ביזמות שלו.ה. לעומת האדם האטום.ה והחשדן.ית שרוצה לעשות הכל לבדו.ה ואינו.ה מסוגל.ת להיפתח לאפשרות של התערבות אחרים בעבודה שלו.ה, מידת ההוד תאפשר למידת הנצח לכלול גם אחרים שמעוניינים להיות חלק מהמפעל שאותו אדם הקים.ה. ייתכן אפילו שהמגמה המקורית תתרחב בעקבות ההשפעה של האחרים המצטרפים למאמץ.
"הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
כְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת- הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן,
מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפירַת הָעוֹמֶר: הַיּוֹם שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם שֶׁהֵם שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת וַחֲמִשָּׁה יָמִים לָעומֶר:"
תפילה יומית
ספירת העומר, מערב ה- 8/5/2025
בחנ.י את עצמך
01
חשוב.י על אדם שקשה לך איתו.ה , ונסה.י למצוא מה ניתן ללמוד ממנו.ה בכל זאת?
02
אילו תכונות יש לי שאחרים יכולים ללמוד מהן?
03
מתי ניסיתי לקדם רצון מסוים והפסקתי להתמיד בדרך כי הרגשתי שאני לא מספיק טוב.ה?
04
האם פחדתי להיראות שחצנ.ית?
05
האם אני יודע.ת מתי יש לסגת מתוך עמדת חוזק ולא מתוך פחד?
06
מתי לאחרונה ויתרתי על משהו חשוב דווקא מתוך תחושת ביטחון ועוצמה פ נימית?
מעמיקים
"ענווה איננה שפלות. היא רחוקה ממנה עד כדי כך שהרמב"ם תיאר אותה כשביל הזהב שבין שני קצוות, שִׁפלוּת וגאווה. שפלות היא הערכה עצמית נמוכה. העניו מעריך את עצמו, ובטוח בהערכתו זו, ועל כן אינו זקוק לאישור מפי אחרים. על כן אין העניו מרגיש צורך להוכיח את עצמו ולהראות שהוא חכם מהאחרים, פיקח מהם, מוכשר מהם או מוצלח מהם. הוא בטוח בעצמו מפני שהוא יודע שה' אוהב אותו. הוא יודע שה' מאמין באדם גם אם האדם מפקפק בעצמו. אין לו צורך להשוות את עצמו לאחרים. יש לו משימה משלו, לאחרים משימות משלהם, ועובדה זו גורמת לו לרצות לשתף איתם פעולה, לא להתחרות בהם. לכן, העניו יכול להעריך אנשים אחרים על פי מה שהם. הוא אינו חווה את הזולת כראי לו־עצמו, כמי שכל מהותו היא לשקף את ערכו. מי שבטוח בערך עצמו יכול להעריך אחרים כערכם עצמם. מי שבטוח בזהותו יכול להוקיר אנשים שאינם כמותו. הענווה היא מוכוונות של העצמי אל מה שמחוצה לו. היא ההבנה של האדם שלא הכל סובב סביבו."
הרב ד"ר יונתן זקס/ פרשת שופטים
"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה."
הרב קוק / "אורות הקודש"
איך שורדים כל כך הרבה זמן בשבי?
"אני חושב שמה ששמר עליי שפוי יותר, זה היה- היה לי שם איזה הרגל קטן, שכל בוקר הייתי מודה על 10 דברים אחרים שיש לי בחיים. כל פעם 10 דברים אחרים… ובהתחלה זה קל, אוקיי 'תודה שיש לי משפחה' , 'תודה על זה שאני בריא', ואז אחרי כמה, אחרי 70 יום.. אתה פתאום מוצא את עצמך מוצא את הדברים הכי.. 'תודה על זה שיש לי גרביים', 'תודה על זה שיש לי קוצץ ציפורניים', ומי בכלל משתמש בקוצץ ציפורניים? בחיים שלי לא השתמשתי בקוצץ ציפורניים נראה לי לפני."
שורד השבי אלמוג מאיר ג'אן / עובדה
אלמוג בן 22 מאור יהודה, נחטף ממסיבת הנובה עם תומר סטרוסטה, החבר הכי טוב שלו מתקופת השירות הצבאי בכיפת ברזל. הוא היה אמור להתחיל את עבודת חלומותיו בחברת הייטק מיד לאחר חג סוכות. את ההתחלה של פרק זה בחייו ביקש לחגוג עם חברים במסיבת הטבע נובה ליד רעים. ב-8.6.24 חולץ אלמוג בחיים משבי חמאס אחרי 246 יום ב'מבצע ארנון' של כוחות צה"ל, שב"כ וימ"מ יחד עם החטופים נועה ארגמני, שלומי זיו ואנדרי קוזלוב.
שיר של יום
גנב / אביתר בנאי
תמיד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה
כל הענוה הזאת זה רק כדי להוסיף כבוד
כשאהיה גדול אהיה הכי גדול מכולם
אני אראה לך להם לכם לכולם
אכנס בכל החלונות אכנס דרך הקירות
עד שאהיה קיים אהיה קיים הכי קיים בעולם
גנב
ילדים מהכיתה מסתכלים על תמונות במחשב בהפסקה
אני עושה את זה גם עושה את זה גם וזה מרגיש לי רע
לאהוב לאכול זה לא לאהוב לאהוב לאכול זה לא אהבה
פשוט לועס דורס הורס נועץ נואף לועס ובולע
גנב...
העולם הזה האדום האדום הזה...
האתגר היומי
ליצור משהו במו ידיי ולדעת להעריך את התוצאה הסופית של היצירה כפי שהיא, בלי להתפאר או להשוויץ יותר ממה שהדבר ראוי לו, בלי להמעיט מהתוצר המוגמר, ואף להודות אם אני אוהב.ת את מה שיצא.
bottom of page