top of page
אתגר 25
עשרים וחמישה ימים לעומר - נצח שבנצח
נצח שבנצח
במידת הנצח שבנצח אנו בוחנים את עוצמת ההתמדה וכוח הרצון של כל אחת ואחד מאיתנו, ומה הדרך שלנו לבטא אותה.
הנצח שבנצח הוא למעשה מיצוי מקסימלי של המידה השבועית- ההתמדה, הנחישות.
באדם עוצמות רבות מעבר ליכולת התפיסה שלו. לאדם יכולת לשרוד בנסיבות קשות ביותר. כמה רחוק תוכל.י להגיע בעזרת כוח רצון מחודד מספיק? הבחירה שלנו להתחייב למישהו, למשהו לא תמיד מגיעה בקלות ראש.
מה עומד מאחורי הקושי וההיסוס בבחירה? להתלהב מדבר חדש זו משימה פשוטה, אבל להתאמן שוב ושוב על טכניקה מסוימת לאורך תקופה ממושכת גם כאשר היא מייגעת – זה הרבה פחות מפתה.
בחנ.י את עצמך
בוא.י נעמיק
לעיתים קרובות, בעת ביקורו אצלנו, נהג סבי להביא לי מתנה.
פעם הביא לי סבא כוס נייר קטנה. הסתכלתי לתוכה בציפייה לגלות בה דבר - מה מיוחד אך היא הייתה מלאה באדמה. "לא מרשים לי לשחק באדמה", אמרתי לו מאוכזבת. הוא חייך אלי בחיבה, קם, לקח קומקום תה ממערכת הכלים של הבובות שלי והוביל אותי אל המטבח, שם מילא אותו במים. כשחזרנו לחדר הילדים הניח סבא את הכוס על אדן החלון והושיט לי את הקומקום התה. "אם תבטיחי לשים מעט מים בכוס כל יום, משהו עשוי לקרות", הוא אמר לי.
הייתי אז בת ארבע וכל העניין לא היה לגמרי ברור לי. הבטתי בו בספקנות והוא הנהן בעידוד: "כל יום נשומהל'ה", הוא אמר לי. ואני הבטחתי, בתחילה לא היה לי אכפת לעשות את זה, והרטבתי את האדמה שבכוס מתוך סקרנות לדעת מה יקרה. אבל ככל שחלפו הימים ודבר לא קרה, התקשיתי לזכור את משימתי. לאחר שבוע שאלתי את סבא אם כבר הגיע הזמן להפסיק והוא נד בראשו ואמר: "כל יום נשומהל'ה". השבוע השני היה אפילו קשה יותר וכעסתי על הבטחתי. כסבא הגיע שוב ניסיתי להחזיר לו את הכוס, אך הוא סירב לכך ואמר בפשטות: "כל יום נשומהל'ה". בשבוע השלישי התחלתי לשכוח, לפעמים הייתי נזכרת רק לאחר שנשכבתי במיטה ואז נאלצתי לקום להשקות בחושך. אבל לא החסרתי אפילו יום.
ובוקר אחד היו שם שני עלים קטנים וירוקים שלא היו שם בלילה הקודם. נדהמתי. הם גדלו מידי יום לא יכולתי להתאפק וסיפרתי לסבא שלי, בטוחה שהוא יופתע בדיוק כמוני. אבל, כמובן, הוא לא הופתע. סבא הסביר לי שהחיים נחבאים במקומות הרגילים והלא-צפויים ביותר. שמחתי מאוד. "וכל מה שצריך לשם כך זה מים, סבא?" שאלתי אותו. הוא נגע בקודקודי ברכות. "לא נשומהל'ה" , הוא אמר, "כל מה שנחוץ לו זה מסירות".
ברכות סבי, רחל נעמי רגן
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה״
מה היה תחלתו של רבי עקיבא? אמרו: בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר. אמר: מי חקק אבן זו?
אמרו לו: המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום.
אמרו [לו]: עקיבא אי אתה קורא "אבנים שחקו מים?".
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות (לימודים ב'חיידר'/ כיתה א'). א"ל (אמר לו): רבי למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח כתב לו: אלף בית ולמדה (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה).
היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם: רבותי פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה- לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר. והיה מכה ממנו צרורות דקות, ובאו בני אדם ואמרו לו: מה אתה עושה? אמר להם: הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן.
אמרו לו: אי אתה יכול לעקור את כל ההר?
היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול, נכנס תחתיו, סתרו ועקרו והטילו אל הירדן, ואמר לו: אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כח): 'מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור', דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.
אבות דרבי נתן, ו', ב'
פרדוקס הצב
"אז זנון ידוע בעיקר בזכות פרדוקס הצב שלו. נאמר שאת נמצאת במרוץ נגד צב. לצב יש יתרון של עשרה מטר עלייך. בזמן שלוקח לך לרוץ את עשרת המטרים האלה, הצב מתקדם אולי מטר אחד. ואז בזמן שלוקח לך להשלים את המרחק הזה, הצב מתקדם עוד קצת, וכך הלאה עד לאינסוף. את מהירה יותר מהצב ובכל זאת את לא מסוגלת להשיג אותו; את יכולה רק לצמצם את הפער ביניכם. כמובן, במציאות את פשוט עוקפת את הצב בלי בכלל להביא בחשבון את כל המכניקה הכרוכה בכך, אבל השאלה איך בעצם את מסוגלת לעשות את זה מתגלה כמסובכת ביותר, ואף אחד לא ממש הצליח לפתור אותה עד שקנטור הוכיח שיש אינסופים שהם גדולים יותר מאינסופים אחרים".
אשמת הכוכבים/ ג'ון גרין
נסים / יהודה עמיחי
"מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת."
שיר של יום
עוד יום / מתי כספי
בחריפות הזאת
עוד יום עוד יום
ובצפיפות הזאת
עוד יום עוד יום
החזאי מוסר את התחזית
משקעים שינוי זרימה ורוחות תזזית
ויש כאן מקום לדמיון
עוד יום עוד יום
ההשתקפות הזאת
עוד יום עוד יום
בהיחשפות הזאת
עוד יום עוד יום
המלאכה רבה והזמן קצר
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום עוד יום
לא להתמעט וגם לא להמלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר לא להסתלק
כן כוונתי לומר לא להסתלק
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום עוד יום
בחריפות הזאת
עוד יום עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום עוד יום
האתגר היומי
חשוב.י על פעולות קבועות שאת.ה עושה ביומיום.
נסה.י לצייר תרשים זמן של היומיום שלך.
הבט בתרשים בסיום, וכתוב.י לעצמך על איזו פעולה בשגרה שלי היית שמח.ה לוותר?
איזו פעולה מסייעת לי לשמור על שפיות?
bottom of page