"העולם העכשווי, המדעי, הטכני והנהנתני מוצא את עצמו במבוי סתום – כלומר, בלי אל – לא מפני שהכול בו מותר, ובזכות הטכניקה הכול אפשרי, אלא מפני שהכול בו שווה. הלא-מוכר נהיה מיד מוכר, והחדש כבר רגיל. אין חדש תחת השמש. המשבר המופיע בקהלת אינו בחטא, אלא בשעמום. הכול נבלע, שוקע ונסגר בזהה. הכול אכן 'הבל הבלים'. הכל… מלבד הזולת, שגם בכל השעמום הזה, אי-אפשר לעזוב אותו לאנחות.
אם נרצה לראות ולשמוע, האחר תמיד חדש. גם כשהוא מזדקן, גם כשפניו חרושות קמטים ולמודות סבל, הוא בעבורי אתגר חדש. אין האחר שכפול של עצמו ואף לא איום על חירותי, מפני שהוא ניגש אליי ב"פניו העירומות ובעיניו חסרות המגן", הוא פותח לפניי את שערי הנצח. 
בעולם שבו 'הכל שווה, הוא הגבוה מכל והנמוך מכל. אכן, הוא המלמד אותי תמיד מחדש שהוא נברא בצלם א-לוהים…הוא המשמיע קול שאינו הד לקולותינו אלא קול 'מן השמים'. עדיין בדורנו, דור של קטני אמונה, אפשר לומר: 'אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם' (שמות כ יט) "
עמנואל לוינס