מעמיקים

צפה.י בסרטון

לא אכפת לו ויש לו פתק- מאיר אריאל

ֿֿֿֿֿֿ"כולי נתינה" היא אמרה-למה זה מדאיג אותי?
כשאדם מציג את עצמו כ”אדם שכולו נתינה”- אני יודעת שיש בעיה. מה הבעיה עם נתינה? עקרונית אין בעיה עם נתינה. יש בעיה עם נתינה עודפת, בלי בקרה. נתינה, שבמקרים רבים היא על חשבון הנותן. כשהנותן נותן גם כשאין לו מה לתת, כשלא נוח לו לתת ובלי שהוא יודע גם לדאוג לעצמו.
תרבותית, נתינה היא ערך מאד מוערך. לכן כשאדם מציג את עצמו כ"אדם שכולו נתינה", מבחינתו אלה מילים נרדפות ל"אני אדם טוב", והוא מצפה שזו תהיה הנחת היסוד לשיחה. אדם טוב ראוי להערכה. אלא, שכשמדובר בבריאות - "טוב" לא מספיק טוב.
בפרספקטיבה של ריפוי, ובריאות פנימית, על מנת שנתינה תעשה טוב היא חייבת, כמו כל דבר אחר בעולם, להיות מאוזנת. נתינה צריכה להיות מאוזנת מול קבלה. נתינה לאחר צריכה להיות מאוזנת מול נתינה (דאגה) לעצמנו.
במקרים רבים, נתינה לא מאוזנת מעוגנת ב"עסקה" לא מודעת שבה נתינה / ריצוי/ להיות תמיד ה"בסדר" – היא בתמורה לאהבה והערכה. סוג של אסטרטגיה שמתפתחת בדרך כלל בילדות כאמצעי להבטיח מקום, שייכת, ביטחון. בהרבה מקרים בילדות זה עובד – בבגרות הרבה פחות. לו ידעתם כמה אנשים ראיתי מתוסכלים, ממורמרים, שמרגישים מנוצלים אחרי שנים של נתינה ללא גבולות. נתינה שלא ספקה את הסחורה אלא רק רוקנה אותם מכוחות- כי נתנו מעבר למה שהיה להם לתת  כי נתנו כשלא התאים להם לתת, על חשבון עצמם. כי ביטלו או וותרו על עצמם כדי להיות בצד הנותן. שלא ידעו לשים גבולות, לעמוד על שלהם ולהגיד "לא".
המדהים הוא, שבעקבות טיפול רגשי בו למדו לאזן את הנתינה באמצעות שימת גבולות, דאגה לעצמם ובזכות המילה "לא" הם גילו שהם הרבה יותר מוערכים ואהובים הם מרגישים הרבה יותר טוב עם עצמם וגם הרבה יותר בריאים.
איזון מילת המפתח. גם בנתינה!
ג'ון ג'ייקובס
 

"איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן

האדם." (מסכת אבות, פרק ב', משנה א) - 'מבאר הוא שהדרך הישרה הן פעולות הטוב אשר בארנו בפרק הרביעי (בספרו 'שמונה פרקים') והן הפעולות הממוצעות.
הרמב"ם ב"פירוש המשנה" למסכת אבות, פרק ב', משנה א'