top of page
הוד שבגבורה
הוד היא היכולת לפנות מקום. להכיר בכך שלא הכול מתחיל ונגמר בי, ושגם לאדם שמולי יש עולם, כאב, סיפור ונקודת מבט. גבורה היא כוח של גבול, עמידה, בירור ומשמעת. אבל כשהגבורה אינה פוגשת הוד, היא עלולה להפוך לקשיחות, ליהירות או לביטול של האחר.
הוד שבגבורה מזמינה אותנו להחזיק באמת שלנו - בלי להפסיק לראות את האדם שמולנו.
בערב יום השואה, המפגש הזה נעשה טעון במיוחד. זהו יום שמחזיר אותנו אל המקומות שבהם בני אדם נשללו מצלמם, כבודם וזהותם. דווקא מתוך הזיכרון הזה, אנחנו נקראים לבחון איזה סוג של כוח אנחנו מבקשים לבנות בתוכנו: לא כוח שמשפיל, לא צדק שמוחק, אלא גבורה שיש בה ענווה, הקשבה והכרה בערכו של האדם.
לפעמים ענווה אינה רק היכולת להודות בטעות אלא היכולת לעצור, גם כשאני משוכנע.ת שאני צודק.ת, ולשאול: האם יש כאן אמת נוספת שלא ראיתי?
"הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
כְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת- הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן,
מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפירַת הָעוֹמֶר: הַיּוֹם שנים עשר ימים לָעוֹמֶר שהם שבוע אחד וחמישה ימים לעומר: "
תפילה יומית
ספירת העומר, בערב ה- 13/4/2026
בחנ.י את עצמך
01
האם אני נוטה להחמיר עם עצמי בשם “אמת” או “צדק”?
02
האם אני יודע.ת לראות גם את החוזקות שבי, בלי לבטל אותן ובלי להתבייש בהן?
03
כשמישהו.י חושב.ת אחרת ממני, האם אני באמת מקשיב.ה - או רק ממתינ.ה לתורי להגיב?
04
ברגע של ויכוח - האם אני יודע.ת לעצור רגע לפני שאני מגיב.ה?
05
האם הקושי של התקופה האחרונה הפך אותי נוקשה יותר או דווקא רגיש יותר לאחרים ?
06
מתי לאחרונה שיקפתי לאדם אחר את הטוב שאני רואה בו?
מעמיקים
“אני איני מאמינה עוד שניתן לשנות משהו בעולם החיצון בלי שנשנה תחילה את עצמנו. זהו הדבר היחיד שאנו יכולים להציל מן הזמנים הללו - ואת הדבר היחיד הזה עלינו להציל.
עלינו לחפש בתוכנו מקום שבו אין שנאה, מקום שבו אנו מסוגלים לראות גם את האחר כאדם, אפילו כאשר המציאות סביבנו מבקשת מאיתנו אחרת. כי כל טיפת שנאה שאנו מוסיפים לעולם
הופכת אותו לקשה ואטום יותר.”
אתי הילסום
“בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: ‘מכל מלמדי השכלתי’.
אין הכוונה רק ללמוד מן החכם או מן הצודק,
אלא היכולת להקשיב גם למי שאינו מסכים עמי,
לראות בו מקור ללמידה - ולא איום.
זו ענווה שאינה מבטלת את עצמי,
אלא מרחיבה את המקום שבו אני מסוגל להיות.”
מסכת אבות, פרק ד׳, משנה א׳
פרק שישי - בהפרש אשר בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו והמושל בנפשו אמרו הפילוסופים: שהמושל בנפשו - אע"פ שעושה המעשים הטובים והחשובים - הוא עושה אותם והוא מתאוה אל הפעולות הרעות ונכסף אליהן ויכבוש את...יצרו; ויחלוק עליו בפעולותיו, על מה שיעירוהו אליו כוחותיו ותאותו ותכונת נפשו ויעשה הטובות - והוא מצטער בעשיתם וניזוק.
הרמב״ם, שמונה פרקים, פרק ו׳
שיר של יום
הליכה לקיסריה / חנה סנש
אֵלִי, אֵלִי,
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.
האתגר היומי
במפגש אחד היום, כשעולה בך רצון להגיב, לתקן או להתווכח - עצור.י לרגע.
נסה.י לראות את האדם שמולך מעבר לעמדה שלו ולזהות בו דבר אחד אנושי, נכון או ראוי - לפני שאת.ה עונה.
bottom of page