כוחו של האדם ונחישות רצונו
בראשית היה החזון, החלום. ואכן, על-פי כל אמת מידה של תנועת תחיה לאומית חברתית תרבותית, ישראל היא חלום שהתגשם. אלא שתוך כדי התגשמותו, קרה למדינה מה שקורה לעיתים לחלומות: היא התחילה מאבדת גובה. בת שלושה עשורים, בסך הכל, וכבר מכורסת (יושבת בכורסה), שריריה מתרפים ורגליה תרות אחרי האנפילאות (נעלי בית) המרופדות. במהירות מדאיגה היא מתרחקת מן הדמות שחזוה בעיני רוחם אבות התנועה הציונית [...]. 
מה שקרה הוא טבעי –  יאמרו המפוכחים והמשלימים – שהרי סופן של אוטופיות להכזיב. אלא שעלי מקובלת יותר מימרתו של זלמן ארן כי "הציונות היא תנועה להגשמת מטרה אוטופית באמצעים ריאליים". המתגדרים בבקעת הריאליזם כביכול, סופם לשקוע בה עד צוואר; ומה שחמור יותר בעיני: על ברכיהם מתחנך דור קונפורמיסטי, נטול יצרי העפלה ובז לפסגות; דור הרואה לקרוב בלבד, ואץ ללכוד רק מה שהוא בהישג יד. הריאליסטים והפרגמטיסטים הללו נוטים לשכוח, כי דווקא החתירה אל מה שנראה לעיתים כבלתי אפשרי, היא שמעלה את האדם למדרגה הראויה לתואר זה, ואף עושה את הנראה כבלתי אפשרי – לאפשרי.

בזכות מה הושג מה שהושג בארץ הזאת – ואכן, גדול ההישג עד לאין שיעור – ומה היה סוד כוחם של הראשונים ושל ממשיכי דרכם האותנטית – אותנטית תוך תמורות, כמובן, מחויבות התנאים והזמן משתנים? התשובה פשוטה עד להדהים: העבודה. עבודת הגוף ועבודת הרוח: עבודה לא ככורח קיומי, כנהוג בחברות נמליות (נמלים), אלא כמקובל בחברה אנושית עמלנית, שהעבודה בה היא ביטוי נעלה של האדם למען רווחתו האישית והקולקטיבית; עבודה שפירותיה הם כל הנכסים החומריים שבעולמנו, אולם מקורותיה הם: האידיאל, היציאה, ההשכלה והתרבות. במילים אחרות: העבודה עצמה, גם זו היוצרת נכסי חומר בלבד, הופכת לערך מוסרי; ואילו הפעילות הרוחנית, לשמה ושלא לשמה, היא סימן היכר של האדם העובד בן החורין. וסימן ההיכר והערבות ההדדית.

[...] אני מאמין בכוח המניע של רוח האדם ונחישות רצונו. אני מאמין בעוצמה הטמונה בשאיפה, שאיפת היחיד ושאיפה האומה, שאיפה המולידה חשיבה רציונלית, זו המדרבנת את כוח הרצון ואת המעשים הדרושים להגשמתן של שאיפות. המציאות העגומה והסכנות האורבות בעתיד מחייבות את התלכדותם של כל הכוחות הבונים והיוצרים בעם סביב תנועת עבודה מאוחדת – למעשה של שיקום עצמי, לאומי וחברתי, אשר יחזירנו אל דרכה של הציונות השורשית.
אם זו אוטופיה – אני אוטופיסט. אוטופיה בת הגשמה, אני מאמין.
 

• האם המבט הביקורתי של יגאל אלון על החברה הישראלית מגיע לדעתך מתוך ענווה?

• מהו הבסיס שמציב יגאל אלון והכלים שהוא נותן כתנאי לעשייה ברמה הלאומית מבלי שניפול ליוהרה?