top of page
הוד שבגבורה
ספירת ההוד מבקשת מאיתנו לגלות ענווה. ענווה איננה חולשה וחוסר הערכה עצמית- אלא הכרת הטוב שבי, יכולותיי וחוזקותיי. ספירת ההוד שבגבורה מבקשת מאיתנו להתבונן על עצמנו בעין בוחנת חיובית. אני מתבקש.ת לנקות מעליי הרגלי הלקאה עצמית ולמסגר את התחושות השליליות שלי מול עצמי תחת כותרת חמלה, הבנה והודייה על הטוב שבי.
בקשר מול הזולת, ההוד שבגבורה מבקש מאיתנו להכיר תודה. ביקורת שמקורה יהירות או גאווה, מבטלת את האהבה הטמונה במידת הגבורה. היכולת שלנו לראות את האחר באור חיובי ולשקף לו את זה חשובה וביכולתה להעלות את היחסים מדרגה.
ספירת הגבורה מייצגת גם צדק. במפגש של ההוד והגבורה, נבקש לראות את שני צדי המטבע, ולברר מהי נקודת המבט של הזולת. מתוך ענווה גמורה, נשאל עצמנו האם ייתכן וקיימת אמת נוספת בסיטואציה.
"הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
כְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת- הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן,
מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפירַת הָעוֹמֶר: הַיּוֹם שנים עשר ימים לָעוֹמֶר שהם שבוע אחד וחמישה ימים לעומר: "
תפילה יומית
ספירת העומר, בערב ה- 24/4/2025
בחנ.י את עצמך
01
האם הלקאה עצמית היא תחושה שאני חווה לעתים קרובות?
02
כמה קל לך לחשוב על תכונות חזקות בעצמך?
03
נס.י למצוא 5 תכונות חזקות בפרטנר/ידיד.ה שלך. האם יותר קל היה לך למנות חוזקות שלך או של האחר?
04
איך אני מגיב.ה כשאני נמצא.ת בוויכוח ומישהו.י חושב.ת שונה ממני? האם אופן התגובה שלי השתנה בעקבות ה7.10?
05
האם אני מקשיב.ה למה שיש לה.ו להגיד או שאני כבר חושב.ת על הטיעון הבא שלי?
06
האם אני יודע.ת להודות כשאני טועה?
מעמיקים
כוחו של האדם ונחישות רצונו
בראשית היה החזון, החלום. ואכן, על-פי כל אמת מידה של תנועת תחיה לאומית חברתית תרבותית, ישראל היא חלום שהתגשם. אלא שתוך כדי התגשמותו, קרה למדינה מה שקורה לעיתים לחלומות: היא התחילה מאבדת גובה. בת שלושה עשורים, בסך הכל, וכבר מכורסת (יושבת בכורסה), שריריה מתרפים ורגליה תרות אחרי האנפילאות (נעלי בית) המרופדות. במהירות מדאיגה היא מתרחקת מן הדמות שחזוה בעיני רוחם אבות התנועה הציונית [...].
מה שקרה הוא טבעי – יאמרו המפוכחים והמשלימים – שהרי סופן של אוטופיות להכזיב. אלא שעלי מקובלת יותר מימרתו של זלמן ארן כי "הציונות היא תנועה להגשמת מטרה אוטופית באמצעים ריאליים". המתגדרים בבקעת הריאליזם כביכול, סופם לשקוע בה עד צוואר; ומה שחמור יותר בעיני: על ברכיהם מתחנך דור קונפורמיסטי, נטול יצרי העפלה ובז לפסגות; דור הרואה לקרוב בלבד, ואץ ללכוד רק מה שהוא בהישג יד. הריאליסטים והפרגמטיסטים הללו נוטים לשכוח, כי דווקא החתירה אל מה שנראה לעיתים כבלתי אפשרי, היא שמעלה את האדם למדרגה הראויה לתואר זה, ואף עושה את הנראה כבלתי אפשרי – לאפשרי.
בזכות מה הושג מה שהושג בארץ הזאת – ואכן, גדול ההישג עד לאין שיעור – ומה היה סוד כוחם של הראשונים ושל ממשיכי דרכם האותנטית – אותנטית תוך תמורות, כמובן, מחויבות התנאים והזמן משתנים? התשובה פשוטה עד להדהים: העבודה. עבודת הגוף ועבודת הרוח: עבודה לא ככורח קיומי, כנהוג בחברות נמליות (נמלים), אלא כמקובל בחברה אנושית עמלנית, שהעבודה בה היא ביטוי נעלה של האדם למען רווחתו האישית והקולקטיבית; עבודה שפירותיה הם כל הנכסים החומריים שבעולמנו, אולם מקורותיה הם: האידיאל, היציאה, ההשכלה והתרבות. במילים אחרות: העבודה עצמה, גם זו היוצרת נכסי חומר בלבד, הופכת לערך מוסרי; ואילו הפעילות הרוחנית, לשמה ושלא לשמה, היא סימן היכר של האדם העובד בן החורין. וסימן ההיכר והערבות ההדדית.
[...] אני מאמין בכוח המניע של רוח האדם ונחישות רצונו. אני מאמין בעוצמה הטמונה בשאיפה, שאיפת היחיד ושאיפה האומה, שאיפה המולידה חשיבה רציונלית, זו המדרבנת את כוח הרצון ואת המעשים הדרושים להגשמתן של שאיפות. המציאות העגומה והסכנות האורבות בעתיד מחייבות את התלכדותם של כל הכוחות הבונים והיוצרים בעם סביב תנועת עבודה מאוחדת – למעשה של שיקום עצמי, לאומי וחברתי, אשר יחזירנו אל דרכה של הציונות השורשית.
אם זו אוטופיה – אני אוטופיסט. אוטופיה בת הגשמה, אני מאמין.
-
האם המבט הביקורתי של יגאל אלון על החברה הישראלית מגיע לדעתך מתוך ענווה?
-
מהו הבסיס שמציב יגאל אלון והכלים שהוא נותן כתנאי לעשייה ברמה הלאומית מבלי שניפול ליוהרה?
"רינה, את כמעט בת 16. האם את מסוגלת להאמין שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, ודאי נדמה שהוא חי תקופת זמן עצומה. אולי מסיבה זו נדמה שיש לנו עוד נצח שלם של החיים. האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו, עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד לנצל אותם, איני יכול לומר לך, אילו הייתי יודע, הלא מחצית מהחידה הייתה נפתרת. אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, אני ככל שאר בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים ואינם עושים דבר, חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אל הקבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו על ה'לא כלומיות' שלהם עצמם. מדוע אני כותב לך את כל זה? אולי כמחאה על כך שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף בחיים. כבר ברגע הזה רכשת משהו. מכל טעות שאת עושה, את רוכשת משהו, כל רגע ורגע מחייך הוא תקופת חיים. אני חייב להרגיש שכל רגע מחיי אוכל להגיש דו”ח על התקופה שחייתי, ובכל דקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי.. מתגעגע יוני"
מכתבי יוני / יוני נתניהו
"בן זומא אומר איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קי"ט, צ"ט): "מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי". איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי ט"ז, ל"ב): "טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר"
מסכת אבות, פרק ד, משנה א
פרק שישי - בהפרש אשר בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו והמושל בנפשו אמרו הפילוסופים: שהמושל בנפשו - אע"פ שעושה המעשים הטובים והחשובים - הוא עושה אותם והוא מתאוה אל הפעולות הרעות ונכסף אליהן ויכבוש את...יצרו; ויחלוק עליו בפעולותיו, על מה שיעירוהו אליו כוחותיו ותאותו ותכונת נפשו ויעשה הטובות - והוא מצטער בעשיתם וניזוק.
שמונה פרקים לרמב"ם, פרק ו', א'
שיר של יום
בְּיוֹם מָסָה/ משה טבנקין
בְּבָגוֹד בָּאָדָם דַּרְכּוֹ -
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם
רַגְלָיו יוֹלִיכוּהוּ שׁוֹלָל - אֶל מָחוֹז אֵין בּוֹ חֵפֶץ
מְעָרָה יַעַר - אָטוּם.
שֶׁחֲלָלוֹ - בְּלוֹי
שֶׁעִגּוּלוֹ - חָתוּם.
שֶׁעֲפָרוֹ - קָלוּי.
שֶׁאֵין בּוֹ אֶבֶן עַל אֶבֶן
שֶׁאֵין בּוֹ עָנָף לְקוֹשֵׁשׁ.
שֶׁאֵין בּוֹ פַּחֲמֵי כִּרְיָם.
אֵין בּוֹ לֶחֶם.
אֵין אֵשׁ
אֵין מַיִם.
שֶׁבּוֹ יֵשׁ
מְלוֹא חָפְנַיִם
רַק אֵפֶר.
האתגר היומי
בזמן וויכוח: עצור. חשוב.י מה את.ה מנסה ללמד את מי שעומד מולך.
הקשב.י לדבריו.ה לעומקם, נסה.י להיכנס לנעליו.ה ולחשוב מהיכן נובעות טענותיו.ה.
נסה.י להבין מה ניתן ללמוד ממנו
bottom of page