הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה. דרך שאין בה קפיצות. [...]

נקדים ונאמר: היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית. לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה. הפחד הוא מעצור, והאיש הנכון יתגבר גם על המעצור הזה.
הגבורה אינה מושג צבאי.

 

כל מקום, שאתה מוצא בו הקרבה, גם גבורה תמצא שם. אדם ההולך לערוך תצפיות מטאורולוגיות על אי בודד, באזור של חשכה ושלגים, גיבור הוא, ודרכו קשה פי כמה מדרכו של איש, היוצא להסתכנות חד-פעמית. הרופא, העובד במחקר מסוכן ועושה את גופו עצמו שפן-ניסיונות, גיבור הוא. וגיבור הוא גם המתיישב החלוץ, גם איש הרוח החי למען רעיונו ומפעל חייו.

הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום-יום. אנו רגילים ליחס את מושג הגבורה לצבאיות, ומסיבה מובנה: מהלוחם נדרשת הסכמה מראש להקרבה מקסימלית, לקורבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך-המלך של הגבורה, אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים. הגבורה, כמו כל כשרון, אינה רכוש פרטי. היא סגולה המעשירה את הכלל. לכן נפשנו סולדת כל-כך מגנדרנות והתפארות של אנשים אמיצים. בכך הם מרחיקים את עצמם מהפסגה. לא הפחדנות היא היפוכה של גבורה, אלא האנוכיות. האיש האנוכי יכול להיות אמיץ, אך גיבור לא יהיה, אף לא בנועז ביותר. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית.

[...] הגבורה, שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה. היא אינה מתאכזרת. זוהי הצורה הנעלה ביותר של השירות. ביסודה היא אהבת הזולת.
דרכה האנושית ביותר של הגבורה היא השליחות. יש העושה למען הכלל, ופעולתו משתבשת ביסודות זרים כמו יהירות, סיפוק יצרים, רצון להשתלטות, אנוכיות קיבוצית של קבוצה קטנה. ואז מופיעים גם הסימנים החיצוניים: פגיעות בבלתי-אשמים, כזריות מיוחדת, אי-ניקיון בבחירת האמצעים, אי-הערכת החיים.

לא-כן השליח, הפועל רק בשם שולחיו, למען שולחיו, ובמידה שזה נחוץ לשולחיו. רוחב הבסיס קובע את גובה הפסגה. הגבורה היא תכונה אנושית חיובית. אין גבורה בלי מטרה הומנית ובלי הומניות, כי עיקרה חיוב החיים, החיים על כל גילוייהם הטובים. לכן קשה לו לאדם המחונן בסגולת הגבורה להרוג. הוא מגיע לכך רק באין מוצא אחר, כשאין צל של ספק בצדקת ההריגה, כשהמעשה נחוץ למען החיים.
ההקרבה איננה התבטלות. אין היא מבקשת את טשטוש עצמיותו של האיש. רק אדם, שיש לו הרבה, יכול לתת הרבה, והאישיות הדלה, אין בה כל טובה לכלל.

[..] הבור לא יוכל להיות גיבור, כי הבורות היא חוסר-עניין למסובב אותך. חוסר-עניין הוא חוסר אהבה, ובאין אהבה אין הקרבה ואין גבורה.
הקרייריזם הוא היפוכה של הגבורה. יריבתה של הגבורה היא גם חולשת האופי. ההקרבה תובעת את כיבוש כל היצרים, ולכך דרוש אופי חזק.
דרכנו היא דרך השליחות: על כל אחד מאתנו לראות עצמו כשליח ולפתח את כל כוחות נפשו ושכלו, את כל כושר הקרבתו, למען השלמות. קשה הדרך, אבל היא הנכונה. ורק ההולך בה אל הפסגה, הוא בלבד ינשום לרווחה אוויר צח של חיים עשירים ומלאים.
שבילי הגבורה-יצחק שדה 17.1.1946