top of page
ספירת הגבורה מנכיחה את החשיבות של הצבת גבולות. השילוב של מידת ההוד עם מידת הגבורה יכול לגרום לנו לתהות- מדוע לנו להציב גבולות עבור מידה ראויה ושלמה כמו ענווה?
הגבורה שבהוד מזמינה אותנו לבחון היכן הענווה שלי מתחילה, והיכן היא נגמרת. כלומר-
איפה הגבול האישי שלי בין ההכרה שלי ביכולותיי ושמחה בהם לבין התרברבות וניקור עיניים? איפה הגבול האישי שלי בין שאיפה להשלמה עם עצמי לבין ויתור על עבודת מידות ביחס לחלקים שאני פחות אוהב.ת בעצמי?
מידת הגבורה שבהוד מזמינה אותנו להבין כי אנחנו ראויים, כפי שאנחנו- ולצד זאת, תמיד להמשיך וללטש ולעבוד על מי ומה שאנחנו.
"הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
כְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת- הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן,
מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפירַת הָעוֹמֶר: הַיּוֹם שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת וּשְׁנֵי יָמִים לָעומֶר:"
תפילה יומית
ספירת העומר, מערב ה- 12/5/2025
בחנ.י את עצמך
01
בבחינת יחסי הכוחות שלי עם עצמי- מה חזק יותר, הפרגון העצמי שלי או ההלקאה על 'טעויות'?
02
האם אני מצליח.ה לחשוב על פעם בה לא הצלחתי לסלוח לעצמי על טעות שעשיתי?
03
האם אני מצליח.ה לחשוב על פעם בה הייתי גאה בעצמי באופן יוצא דופן?
04
האם אני מרגיש.ה שהדרך שלי לקבלה עצמית עדיין ארוכה?
05
האם אני מרגיש.ה אהוב.ה? אם כן, האם אני ראוי.ה לאהבה הזו?
06
האם בעקבות ה7.10 יש לי מחשבות חדשות/אחרות ביחס למידת הגאווה?
מעמיקים
מעשה בבן מלך שנפל לשיגעון
פעם אחת נפל בן מלך אחד לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא "הינדיק", וצריך הוא לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק, וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאותו מזה, והיה המלך צער גדול מזה, עד שבא חכם אחד אמר: אני מקבל על עצמי לרפאותו!
והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל וגם כן גרר פירורים ועצמות, ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק! אמר לו: אני גם כן הינדיק! וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה. ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כותנות, ואמר החכם "ההינדיק" לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותונת? יכולים להיות לבוש כותונת, ואף על פי כן יהא הינדיק! כי במקום אחד ראיתי הינדיקעס לבושים בכותנות... ולבשו שניהם הכותונת, ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם גם מכנסים. ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו’ עד שלבשו המכנסים, וכן עם שאר הבגדים. ואחר כך רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר אינך הינדיק?! אפשר לאכול כאדם ולהיות הינדיק! ואכלו.
ואחר כך אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן! וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי, והנמשל מובן למבינים.
רבי נחמן מברסלב, שיח שרפי קודש, חלק א, סימן תקפא
הַבַּיִת הַזֶּה – אִם אֵין לוֹ אִסְקוֹפָה תַחְתּוֹנָה הוּא נִרְאֶה כְּחָסֵר וּכְחָרֵב, אַף אַתָּה אֲפִלּוּ אַתָּה מֻשְׁלָם בְּכָל־הַמִּדּוֹת, אִם אֵין בְּךָ עֲנָוָה אַתָּה חָסֵר.
רָבָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהָאִסְקוֹפָה הַזּוֹ מְכַוֶּנֶת אֶת־הַדְּלָתוֹת לִנְעֹל וְלִפְתֹּחַ, כָּךְ הָעֲנָוָה סְיָג לַחָכְמָה.
ספר האגדה / ביאליק ורבניצקי, עמ' 875 ריב
"ולקחתי על עצמי את העולם אבל מי ידע שסוד המזלות הוא להיות אדם"
טונה / מתוך השיר כנפיים
"הבסיס לכל צנחן הוא הבן-אדם שבו! כל החינוך לערכי צה"ל נבנה על בסיס התכונות והערכים, ההופכים אותנו לאנשים טובים יותר. עוד לפני שמתחילים לחנך למקצועות, מחנכים לערכיות!! מחנכים כל אחד ואחד להיות בן-אדם טוב יותר. בצבא מיטשטשת לעתים נקודה זו, ואנו נוטים לעשות הכל כדי להיהפך לחיילים טובים יותר ושוכחים מהו העיקר. עדיף חייל גרוע על פני בן-אדם גרוע!! חייל הוא זה שהוא קודם כל אדם ורק אחר כך חייל! ערכים אנושיים תחילה ורק אחר-כך השאר. פעמים רבות חשתי כי בפלוגה לא מובנת נקודה זו דייה, ואני מקווה כי כעת ברור יותר המסר הזה, כי הוא החשוב מכולם. הנושא השני הוא המצוינות. היו מצוינים בכל דבר. כל פעולה שאתם מבצעים, נסו לבצעה בצורה הטובה ביותר, בדרך הקשה ביותר, שתביא אתכם לתוצאות הטובות ביותר..."
נדב מילוא ז"ל / מתוך נאום דבר המ"פ שנשא בפני חייליו כשסיימו מסלול
שיר של יום
גאווה / דליה רביקוביץ'
אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.
שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר,
שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,
כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה.
אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.
מֵעֵין גַּאֲוָה.
שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.
מִי שֶׁעָתִיד לְשַׁבֵּר אוֹתָם
עֲדַיִן לֹא בָּא.
וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאַצּוֹת נִגְרָשׁוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,
וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְּנוּעָה.
עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִים
יָבוֹא וְיֵלֵךְ.
וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.
אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה.
וּמַה גַּם אֲנָשִׁים.
האתגר היומי
ערוכ.י רשימה של חמישה דברים גדולים ומשמעותיים שאת.ה חושב.ת שאת.ה ראוי.ה להם, וכתוב.י מה הדרך אל השגתם- כי את.ה יכול.ה ומסוגל.ת להם!
bottom of page