top of page
אתגר 23
עשרים ושלושה ימים לעומר - גבורה שבנצח
יום 222 בשבי החמאס
גבורה שבנצח
גבורה שבנצח מזמנת אותנו לבקר הרגלים. לכולנו קיימת האפשרות לבקר את עצמנו לגבי הבחירות אותן אנו בוחרים וההרגלים בהם אנו דבקים, אך אנחנו עושים זאת לעיתים רחוקות מדי, אם בכלל. עם זאת, אנחנו מרבים לבקר את עצמנו על שאיננו מצליחים להתמיד בהרגלים שהיינו רוצים לסגל לעצמנו.
גבורה שבנצח היא היכולת להצליח לגבור על ההרגלים או הדחפים הנהוגים אצלי בדרך כלל, ולסגל לעצמי הרגל חדש שיביא שינוי; אך שינוי אמיתי יגיע רק אם אצליח להתמיד בהרגל החדש למען משהו שאני מאמינ.ה בו. מדוע אין אנו מצליחים לסגל את אותם הרגלים בחיינו? לעתים אנו צריכים לעצור ב-"נקודות ביקורת", כדי לראות האם ההרגלים שלנו הם פרי מודעות ובחירה, או שמא הם
פשוט מנגנוני הגנה ותגובה למציאות בה גדלנו / נמצאים בה כעת.
בחנ.י את עצמך
בוא.י נעמיק
אל תקטרו, תפעלו!
קהל נכבד, מכובדיי כולם,
הערב בחרתי לפנות דווקא אליכם, בני הנוער הישראלי, הנמצאים בתחילת מסע חייכם. אני פונה אליכם, כי כל אחד ואחת מכם יכולים גם להיות החתן או הכלה העתידיים של פרס ישראל.
ובדבריי במעמד מכובד זה אני קורא לכם: תבחרו בדרך חיים של יצירה ופעולה, בדרך של יזמות.
ישראל בת ה-69 ידועה בעולם כאומת הסטארט-אפ. הדעה הרווחת היא כי הדבר נובע מחדשנות ומחכמה מיוחדת.
אני סבור שזה מֵעֵבר לכך. הלוא שכל וחכמה קיימים במקומות רבים ברחבי העולם.
בעיניי, המרכיב הסודי של מדינת ישראל הוא היזמות.
יזמות בתנועות הנוער, יזמות ביחדות צה”ל, יזמות בהיי-טק ובכלכלה, יזמות בחברה ובחינוך.
רבים וטובים בישראל מקבלים עליהם אחריות ומחדשים. אך עוצמתנו איננה רק בחדשנות, אלא ביזמות.
מהו ההבדל בין חדשנות ליזמות? החדשנות היא שמולידה רעיון. היזמות הופכת אותו למציאות.
לאנשים רבים רעיונות נפלאים, אך הוא נשאר בגדר רעיון בלבד. יש הגאים בעצמם על הרעיון שהגו, אך אינם פועלים לקדמו. לעתים מממש מישהו אחר את הרעיון שלהם, ואז הם מתמלאים במרירות, כי הם הרי חשבו על כך קודם לכן.
חברים: רעיון לבד, ללא פעולה כלשהי ליישומו, הוא נטול ערך. רעיונות טובים – יש הרבה, ביצועים – פחות. [...] אני מציע לכם, נוער ישראלי נפלא, לאמץ את ערך האחריות האישית. קומו ועשו מעשה. תקחו באחריות.
המורשת היהודית מלמדת אותנו לפעול. ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״, קובעת המשנה במסכת אבות. ״נעשה ונשמע״, אמרו גם בני ישראל בהר סיני. התורה קובעת כי כוונות טובות אינן מספיקות, רק הפעולות קובעות.משחר קיומנו, גיבורי עמנו היו אנשי מעשה. יזמים.
אברהם אבינו הבין שהאלילות היא אסון. הוא קם ועשה מעשה: עזב את מולדתו ועלה לארץ ישראל; הפיץ את האמונה באל אחד ובחיי מוסרי. משה רבנו הבין שהעבדות היא אסון לעם. הוא עשה מעשה: ניגש לפרעה ופעל להוצאת העם מעבדות לחרות. בנימין זאב הרצל המיר את תשוקת הדורות במעשה. הוא פעל. הקים קונגרס ציוני; התרוצץ בכל העולם על מנת לקדם את הרעיון הציוני.
נערים ונערות, קשה להיות יזם. קשה לצאת מאזור הנוחות ולפעול. נוח יותר לצפות בחדשות ולהתעצבן. כל מי שהיה יזם – חברתי או עסקי – מכיר את מסלול המכשולים הכולל אדישות בהתחלה, הגחכה, ציניות והכשלה
תמיד יש את אלה שנכנסים לזירה ופועלים, ויש מי שיושב ביציע ושולח חִצי ביקורת [...].
לפעמים יזמים גם נכשלים. אך מוטב שיהיה כתוב על מצבתו של אדם כי הוא “ניסה וניסה אך נכשל”, מאשר: “העביר ביקורת יוצאת מן הכלל”.
נערות ונערים יקרים, הבחירה בִּידיכם: לבקר או לעשות. לקטר או לתקן.
ייעודו של העם היהודי הוא תיקון עולם. העולם נברא פגום, והאחריות לתקנו הוטלה עלינו.
מדינת ישראל חייבת להיות אור לגויים ביזמות. הסתכלו מסביבכם, בכל מקום יש תיקון המחכה לכם. בכל מקום יש עוולה המחכה רק לכם. בכל פינת רחוב יש יוזמה שרק אתם יכולים ליזום.
כשר החינוך של מדינת ישראל, אני אומר לכם: יש ציון אחד בתעודה שלא קיים,
אבל דווקא הוא יגרום לכם להצליח בחייכם, תהיו יזמים. קומו, ועשו מעשה.
נפתלי בנט
המורדים במציאות
"[...] דור דור ומלחמתו. לא כן בשטח הרוח, בשטח הסגולה הנפשית היסודית של העלייה השנייה על כל זרמיה וניגודיה, כי הרוח הזאת (הפעם לא נשמע לקול הזהירות ולשנאת המליצה ולא נבוש להגיד את המילה ההולמת), הייתה רוח הגבורה, והסגולה הנפשית הזאת – סגולת גבורה.
לעזוב ארצות בעלות תרבות, בעלות ציבוריות מפותחת, ספוגות חוש התקוממות והבטחת התחדשות סוציאלית ולאומית. לעזוב יישובים יהודים בני מיליונים, יישובים מושרשים מדורות רבים, יישובים בעלי מוסדות ומפעלים גדולים. לעזוב את מנוחת הבעל-ביתיות שבהווי ובמושגים.
לעזוב את הדברים היקרים ביותר: שפת אם, תרבות אם. [...]לעזוב את כל אלה כיחידים. זעיר פה זעיר שם, מתוך בדידות ציבורית, ללא תהילות וללא תשבחות, על פי רוב מתוך לעג ההמונים העובדים מתוך שוויון נפש של "בעל הבית", גם זה ש"ליבו לציון", מתוך אי הבנה, ולעתים איבה, של גדולי העולם[...]
לכל זאת נצרכה גבורה, אשר תולדות עם ישראל מכירות כמותה לעתים רחוקות, תולדות התנועה הציונים אינם מכירות כמותה כלל וכלל, ובתולדות התנועות הדתיות והציבוריות אצל עמים אחרים יש לחפש הרבה כדי למצוא דבר הדומה לחיזיון הזה. בפני הגבורה הזאת של קומץ המורדים במציאות היהודית, אשר אם מתוך הכרח ואם מתוך אינסטינקט מפליא, ידעו מה נחוץ לעם היהודי ברגע היסטורי ידוע ובאיזו דרך על המהפכה העברית ללכת, עומד ציבור הפועלים של היום הזה – אשר רכושו כה רב בהשוואה לאנשים ההם – ביראת הכבוד, בחרדה, ומתוך שאיפה להיות ראוי לירושה היקרה הזאת אשר בשמירתה תלוי גורלנו".
משה בילינסון, ניסן תרפ"ט, לציון 25 שנים לעלייה השנייה
קורבנות?
"משונים מאד נראו לי דברי מ"ב על העלייה השנייה. בצבעים כה טרגיים מתאר הוא את גורלם ההירואי של האנשים הללו עד כי הלב מתכווץ מרחמים: קורבנות חיוורים שעלו לגרדום בשם המולדת. ואני לא כך ראיתים. לא כקורבנות, אלא כובשים, מעפילים, כאותם ההררים-אלפּיניסטים, אשר תהום פעוּרה לרגליהם והם צועדים צעוד ועלה, ונושמים אוויר פסגות, וחוזים בשחר הבוקע, ולמענם פורחים פרחי אַדלוַיס (פרח מרהיב בעל תפרחת בצורת כוכב, המשמש לנוי ולסמלים, במיוחד באירופה המרכזית).
[...] 'לחיות כאן שנים אחר שנים ללא שמחה וללא חג' (ציטוט מ"ב)- להשכּים בבוקר לא להוראה, לא להנהלת חשבונות – מסגרת פעוּלה מסורתית לגבי עלם יהודי – כי אם לשדות, לגן, למגע המטהר, המחַדש, המרומם באמא-אדמה, לזרוע ולטעת, להיות שותף להקדוש ברוּך-הוּא במעשה בראשית, לשבת שבת אחים עם מספר נערים ונערות המחוננים כמוך את המולדת הזקנה, ולהאמין ולחלום ולייחל – הלזה יקרא חיי חולין? ומחולות על הגורן בלילות-ירח, ודהירה על סוס ערבי לוהט, וטיוּלים באביב בהרי הגליל – האלה הם חיים ללא שמחה? והזיקה הנפלאה בחידוּשה אל בעלי החיים, הרגשת קרבת-דם אליהם, הרגשת משפחה קוסמית?
לא השגתי על הנחתו העיקרית של מ"ב. אכן רוח גבורה הייתה זו, רוח של העלייה השנייה, אלא בשעה שהוא רואה את גבורתם בויתוּר על שפע הטוב בגולה ובהכנעה מרצון למרי החיים במולדת השוממה, רואה אני אותה בהעזה להיות מאושרים, ובנכונות לשלם במחיר חייהם בעד האושר הזה במולדת השבה לתחייה.
רחל (בלובשטיין), בתגובה למאמרו של משה בילינסון
-
מה דעתך על תיאוריה של משה בילינסון ורחל אודות אנשי העלייה השנייה?
-
במה שונה היחס שלהם למושג גבורה?
שיר של יום
תל אביב / אביתר בנאי
שוב אני בתל אביב
דירה ריקה
יש כאן מישהו?
הכל איננו
איפה את?
כמה לא מפתיע
הרי אם יש משהו שראיתי בחיי
זה שאין כלום
עפים כמו פרחים לבנים ברוח
כנראה שאני עדיין לא לגמרי
מאמין שהשתניתי
השינוי היה מהיר מדי וחיצוני
כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין
שאתה סולח
ועכשיו צריך לנשום את זה פנימה באמת
באמונה באמת
אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין
עמך עמי ואלוהייך אלוהיי
המוות יפריד ביני ובינך
האתגר היומי
חשוב.י על הרגלים שתמיד רצית לסגל לעצמך אך לא הצלחת בכך עד כה.
מלא.י את הטבלה הבאה-
(הרגלים | למה אני רוצה להתמיד דווקא בזה | מה מונע ממני להתמיד | מה יעזור לי להתמיד)
נתח.י את ההרגלים הללו, ונסה.י להסיק מתוך נקודת הביקורת הזו, כיצד להתמיד להבא.
bottom of page