top of page
אתגר 23
עשרים ושלושה ימים לעומר - גבורה שבנצח
גבורה שבנצח
גבורה שבנצח היא היכולת להצליח לגבור על ההרגלים או דחפים הנהוגים אצלי בדרך כלל, ולסגל לעצמי הרגל חדש שיביא שינוי. אך שינוי אמיתי יגיע רק אם אצליח להתמיד בהרגל החדש למען משהו שאני מאמינ.ה בו. לכולנו קיימת האפשרות לבקר את עצמנו לגבי הבחירות אותן אנו בוחרים וההרגלים בהם אנו דבקים, אך אנחנו עושים זאת לעיתים רחוקות מדי, אם בכלל. עם זאת, אנחנו מרבים לבקר את עצמנו על שאיננו מצליחים להתמיד בהרגלים שהיינו רוצים לסגל לעצמנו. מדוע אין אנו מצליחים לסגל את אותם הרגלים בחיינו? לעתים אנו צריכים לעצור ב-"נקודות ביקורת", כדי לראות האם ההרגלים שלנו הם פרי מודעות ובחירה, או שמא הם פשוט מנגנוני הגנה ותגובה למציאות בה גדלנו/נמצאים בה כעת.
בחנ.י את עצמך
בוא.י נעמיק
המורדים במציאות
"[...] דור דור ומלחמתו. לא כן בשטח הרוח, בשטח הסגולה הנפשית היסודית של העלייה השנייה על כל זרמיה וניגודיה, כי הרוח הזאת (הפעם לא נשמע לקול הזהירות ולשנאת המליצה ולא נבוש להגיד את המילה ההולמת), הייתה רוח הגבורה, והסגולה הנפשית הזאת – סגולת גבורה.
לעזוב ארצות בעלות תרבות, בעלות ציבוריות מפותחת, ספוגות חוש התקוממות והבטחת התחדשות סוציאלית ולאומית. לעזוב יישובים יהודים בני מיליונים, יישובים מושרשים מדורות רבים, יישובים בעלי מוסדות ומפעלים גדולים. לעזוב את מנוחת הבעל-ביתיות שבהווי ובמושגים.
לעזוב את הדברים היקרים ביותר: שפת אם, תרבות אם. [...]לעזוב את כל אלה כיחידים. זעיר פה זעיר שם, מתוך בדידות ציבורית, ללא תהילות וללא תשבחות, על פי רוב מתוך לעג ההמונים העובדים מתוך שוויון נפש של "בעל הבית", גם זה ש"ליבו לציון", מתוך אי הבנה, ולעתים איבה, של גדולי העולם[...]
לכל זאת נצרכה גבורה, אשר תולדות עם ישראל מכירות כמותה לעתים רחוקות, תולדות התנועה הציונים אינם מכירות כמותה כלל וכלל, ובתולדות התנועות הדתיות והציבוריות אצל עמים אחרים יש לחפש הרבה כדי למצוא דבר הדומה לחיזיון הזה. בפני הגבורה הזאת של קומץ המורדים במציאות היהודית, אשר אם מתוך הכרח ואם מתוך אינסטינקט מפליא, ידעו מה נחוץ לעם היהודי ברגע היסטורי ידוע ובאיזו דרך על המהפכה העברית ללכת, עומד ציבור הפועלים של היום הזה – אשר רכושו כה רב בהשוואה לאנשים ההם – ביראת הכבוד, בחרדה, ומתוך שאיפה להיות ראוי לירושה היקרה הזאת אשר בשמירתה תלוי גורלנו".
משה בילינסון, ניסן תרפ"ט, לציון 25 שנים לעלייה השנייה
קורבנות?
"משונים מאד נראו לי דברי מ"ב על העלייה השנייה. בצבעים כה טרגיים מתאר הוא את גורלם ההירואי של האנשים הללו עד כי הלב מתכווץ מרחמים: קורבנות חיוורים שעלו לגרדום בשם המולדת. ואני לא כך ראיתים. לא כקורבנות, אלא כובשים, מעפילים, כאותם ההררים-אלפּיניסטים, אשר תהום פעוּרה לרגליהם והם צועדים צעוד ועלה, ונושמים אוויר פסגות, וחוזים בשחר הבוקע, ולמענם פורחים פרחי אַדלוַיס (פרח מרהיב בעל תפרחת בצורת כוכב, המשמש לנוי ולסמלים, במיוחד באירופה המרכזית).
[...] 'לחיות כאן שנים אחר שנים ללא שמחה וללא חג' (ציטוט מ"ב)- להשכּים בבוקר לא להוראה, לא להנהלת חשבונות – מסגרת פעוּלה מסורתית לגבי עלם יהודי – כי אם לשדות, לגן, למגע המטהר, המחַדש, המרומם באמא-אדמה, לזרוע ולטעת, להיות שותף להקדוש ברוּך-הוּא במעשה בראשית, לשבת שבת אחים עם מספר נערים ונערות המחוננים כמוך את המולדת הזקנה, ולהאמין ולחלום ולייחל – הלזה יקרא חיי חולין? ומחולות על הגורן בלילות-ירח, ודהירה על סוס ערבי לוהט, וטיוּלים באביב בהרי הגליל – האלה הם חיים ללא שמחה? והזיקה הנפלאה בחידוּשה אל בעלי החיים, הרגשת קרבת-דם אליהם, הרגשת משפחה קוסמית?
לא השגתי על הנחתו העיקרית של מ"ב. אכן רוח גבורה הייתה זו, רוח של העלייה השנייה, אלא בשעה שהוא רואה את גבורתם בויתוּר על שפע הטוב בגולה ובהכנעה מרצון למרי החיים במולדת השוממה, רואה אני אותה בהעזה להיות מאושרים, ובנכונות לשלם במחיר חייהם בעד האושר הזה במולדת השבה לתחייה.
רחל (בלובשטיין), בתגובה למאמרו של משה בילינסון
-
מה דעתך על תיאוריה של משה בילינסון ורחל אודות אנשי העלייה השנייה?
-
במה שונה היחס שלהם למושג גבורה?
שיר של יום
שיר של יום חולין / רחל שפירא
אִם יֵשׁ לִי מֵיתָרִים, הֵם מִתְנַגְּנִים בְּרֶטֶט.
אִם יֵשׁ בִּי דְּאָגָה, הִיא חֲשׂוּפָה כִּמְעַט.
אִם יֵשׁ בִּי אַהֲבָה, הִיא תֵּאָמֵר בְּשֶׁקֶט.
אִם יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים, הֵם מִתְאָרְכִים לְאַט.
אַתָּה רוֹאֶה כֵּיצַד פִּתְאֹם עוֹבֵר בִּי רַעַד,
הָרוּחַ מְשַׁנָּה תְּכוּפוֹת אֶת כִּוּוּנָהּ.
נִסִּינוּ לַעֲזֹב, אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת:
אֲנַחְנוּ נִשְׁאָרִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.
בַּחֲדָרִים שֶׁלְּךָ הַשֶּׁמֶשׁ מְשַׂרְטֶטֶת
קַוִּים וּרְצוּעוֹת שֶׁל אוֹר עַל הַכְּתָלִים.
אֲנִי לְמַעַנְךָ כָּל בֹּקֶר מְלַקֶּטֶת
פְּרָטִים קְטַנִּים, שְׂמָחוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל יוֹם חֻלִּין.
הַאִם אַתָּה מֵשִׁיב, הַאִם אַתָּה עוֹנֶה לִי,
אוּלַי בְּאָזְנְךָ הוֹלְמִים גַּם שְׁעוֹנַי.
אוּלַי אַתָּה מַקְשִׁיב, אוּלַי אַתָּה דּוֹמֶה לִי,
הֵן בְּפָנֶיךָ מִשְׁתַּקְּפִים פִּתְאֹם פָּנַי.
אִם יֵשׁ לִי מֵיתָרִים, הֵם מִתְנַגְּנִים בְּרֶטֶט.
אִם יֵשׁ בִּי דְּאָגָה, הִיא חֲשׂוּפָה כִּמְעַט.
אִם יֵשׁ בִּי אַהֲבָה, הִיא תֵּאָמֵר בְּשֶׁקֶט.
אִם יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים, הֵם מִתְאָרְכִים לְאַט.
יוֹם הַחֻלִּין הַזֶּה הוּא יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסֶד
וּבְחַסְדוֹ שׁוּרוֹת אֵלֶיךָ נִכְתָּבוֹת.
קַח אֶת יָדִי עַכְשָׁו, עֲשֵׂנִי מְפֻיֶּסֶת.
בְּיוֹם חֻלִּין כָּזֶה דְּרָכֵינוּ מִצְטַלְּבוֹת.
האתגר היומי
חשוב.י על הרגלים שתמיד רצית לסגל לעצמך אך לא הצלחת בכך עד כה. מלא.י את הטבלה הבאה- נתח.י את ההרגלים הללו, ונסה.י להסיק מתוך נקודת הביקורת הזו, כיצד להתמיד להבא.
(הרגלים, למה אני רוצה להתמיד דווקא בזה, מה מונע ממני להתמיד, מה יעזור לי להתמיד)
bottom of page