top of page

אתגר 10

היום עשרה ימים לעומר - תפארת שבגבורה 

תפארת שבגבורה
התפארת מטרתה מציאת איזון בין החסד ובין הגבורה.
נתינה שרואה את צרכי האחר ובו בזמן את צרכי עצמי.
היא מסמלת חמלה- רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל והמלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר. כאשר ביקורת נובעת מחמלה היא תהיה חיובית הן למקבל אותה, והן למבקר.
בכדי שהביקורת תהיה אכן משמעותית- עליה להיאמר מתוך רצון להיטיב עם הזולת, ודבר זה יכול להיווצר רק כאשר ישנה מידת הרחמים שתוכל לרכך את שני הצדדים ובכך תצליח להגיע לשומע אותה בצורה שאותה יוכל לקבל.
התפארת שבגבורה מכוונת לכך שבעזרת החמלה כלפי עצמי וכלפי הזולת, אוכל להתמודד ולהתגבר על אתגרים.
 

בחנ.י את עצמך

 

האם אני נוטה לשפוט אנשים חדשים כשאני פוגש.ת אותם?

 

1

 

בוא.י נעמיק

 
רב רחומי
רַב רְחוּמִי הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה לִפְנֵי רָבָא (ראש הישיבה) בִּמְחוֹזָא (עיר בבל),
וְהָיָה רָגִיל לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים.
פַּעַם אַחַת מְשָׁכוֹ תַּלְמוּדוֹ (נמשך אחרי מה שלמד ולא שם לב לזמן).
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַפָּה לוֹ: עַכְשָׁו בָּא, עַכְשָׁו בָּא – וְלֹא בָּא.
חָלְשָׁה דַּעְתָּהּ (התאכזבה) וְנָשְׁרָה דִּמְעָה מֵעֵינָהּ.
הָיָה יוֹשֵׁב (באותה העת) עַל הַגַּג, נִשְׁבַּר הַגַּג תַּחְתָּיו וָמֵת.
 תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב.
 

איזה מסר עולה מן הכתוב?
על איזה איזון רב רחומי היה צריך לעבוד?

שימ.י לב - חשיבה הכרתית
"[...] תנסו קודם לבדוק, לרשום ביומיום מה מתרחש באמת. והרי מי שלא תכתוב לא תוכל באמת להשתחרר, כי המרכיבים מדייקים והיא לא תוכל להסתמך על הבנותיה בלי לחזור על ההעמקה הנמצאת. תנסו להיות ערות, לבדוק את התשובות, מתי מופיעות כבונות או מה (הן) מפרות. אז תבדקו ותיבדקו כמה אתן מבזבזות כוחות הנפש ומה שלום הלב והמחשבה. [...] דרך אותה התחזקות יש אפשרות להיות נושאת נוכחות מבצעת". 
ספר חמישי לנשים / ימימה אביטל

 
 
  1. האם אני מדייק.ת ומחפש.ת את האיזון בין העומס לבין הלב ביומיום שלי?

  2. האם הדרך שימימה מציעה כאן לביקורת פנימית, תעזור לי להיות יותר נוכח.ת ופעיל.ה בחיים שלי? 

 
אילו אלהים היה אישה
ז'קלין כהנוב הייתה סופרת, מבקרת ספרות ומסאית ישראלית ילידת קהיר. כתבה יצירות ספרותיות אשר זיכו אותה בפרסים, עסקה בביקורת ספרות, ובכתיבה מסאית בנושאים אישיים-אוטוביוגרפיים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. ילידת קהיר 1917, עלתה לארץ ב1954.
"ז'קלין כהנוב מתארת את חג הפסח הראשון שהיא זוכרת כילדה במצרים. אז, סיפרה לחברתה המוסלמית קאדריה על החג ושתיהן יחד נבהלו מהסיפור העתיק שהופך אותן לאויבות. 'אילו היה אלוהים קצת אישה, לא רק גבר, הייתה ניתנת לכם הארץ המובטחת ואנחנו היינו תמיד ידידות. אבל האחים שלי, אני בטוחה, לעולם לא יתנו לכם', אומרת לה קאדריה.

שתי הילדות חיות בעולם גברי, וקאדריה מניחה את האתגר של הגבריות במרכז וטוענת שאם אלוהים וסגניו היו קצת נשים הסכסוך בין העמים היה נפתר בקלות. אך זה לא המצב ושתיהן מבינות שבקרוב חברות הילדות שלהן תגיע לסיומה.

יחד עם המפגש האנושי כל כך בין הילדות מעמים שונים, כהנוב שולחת אותנו לחשוב מחדש על המסורת שלנו ולשאול את עצמנו מה היה וקרה אילו נשים היו אלה שמובילות את ההגות היהודית וכיצד העולם יכול להראות לגמרי אחרת בשל כך.

במשחקי הילדות קאדריה וז'קלין מדמיינות שהן חוזרות לתקופת התנ"ך אבל הפעם בת פרעה היא השליטה במקום פרעה, היא מלווה את משה ועם ישראל לארץ המובטחת, שם הם כורתים הסכם שלום ומבטיחים לא להילחם יותר לעולם."

מה קורה כשאישה מזרחית כותבת מחשבות הומניסטיות יהודיות בקהיר הקוסמופוליטית של אמצע המאה העשרים? נוצרים טקסטים מהפכניים שרק אישה יכולה לכתוב, ושרלוונטיים גם לנו כיום.

מתוך הכתבה "אילו אלהים היה אישה" - אילה דקל, בערוץ התקשורת 'פוליטיקלי קוראת'.
פוליטיקלי קוראת היא גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל.

שיר של יום

רחל שפירא

עַל הַדּוֹמֵם וְהַזּוֹרֵם
הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ,
עַל הַשּׁוֹאֵף לְהִתְקַיֵּם,
עַל מִי שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ.

זֶה שֶׁעָתִיד לְהִוָּלֵד
זֶה שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם,
עַל הַחוֹלֵם וְהַמּוֹרֵד
וְהַהוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם.


חֶמְלָה אִמָּהִית,
אֵיךְ הָעוֹלָם זָקוּק לָךְ.
חֶמְלָה אִמָּהִית –
גְּבָרִים נָשִׁים וָטַף.

לַמְּדִי לִיצֹר, לֹא לְהַשְׁחִית
שָׂדֶה אוֹ גַּן פּוֹרֵחַ,
לִחְיוֹת חַיִּים, לֹא לְהָמִית
וְיוֹם-יוֹם לְטַפֵּחַ.

חוֹבֶקֶת-כֹּל הַחֲרָדָה
חוֹצָה הָרִים וּמַיִם,
וְאֵין נָקִי מִדְּאָגָה
לְמִשְׁפָּחָה וּבַיִת.

חֶמְלָה אִמָּהִית,
אֵיךְ הָעוֹלָם זָקוּק לָךְ.
חֶמְלָה אִמָּהִית –
גְּבָרִים נָשִׁים וָטַף.

 

 

האתגר היומי

נסה.י לצייר לעצמך מפה שמגדירה את גבולות הנתינה שלך /

נסה.י לכתוב לעצמך 5 חוקי ברזל לנתינה מאוזנת. 

 
 

הלימוד של היום מוקדש לזכרן של לוסי, רינה ומאיה די שיצאו לטייל בבקעת הירדן בחופשת פסח האחרונה (7.4.23), ונרצחו בפיגוע.

 
bottom of page