קראתיך/ יהושוע מילר​​

תפארת, פאר, היא יופי שנוצר ממורכבות הרמונית, היא "פועלת כדי להגיע לאיזון הנכון בין החסד והגבורה, בין ההענקה לאיפוק. התפארת היא נתינה מדוייקת ומחושבת. לכן מידת התפארת נקראת גם "מידת הרחמים", המתחשבת בדין אך מבקשת למצוא דרך מתאימה ומאוזנת להיטיב עם הזולת. אמנות רבה ועדינות נדרשות כדי ליצור שילוב ראוי בין כוחות נפש מקוטבים, ולהגיע לבסוף למארג
כוחות הרמוני ומפואר.

 

שלישיית הספירות: חסד, גבורה ותפארת נוגעות בעיקר למעניק: האם ראוי להעניק או לא, וכמה.

בשלישיית הספירות: נצח, הוד ויסוד יש עיסוק ממשי באופן הקבלה ובמקבל- כיצד צריך להשפיע עליו, האם יש מה לקבל ממנו, ומה ההענקה הזאת מחוללת ביחסים שבין שניהם...

​

מידת התפארת מוסיפה לספירת הנצח ממד של שיקול ואיזון.

נחישות והתמדה חייבות איזון ושיקול דעת.

על אף שכבר הוחלט מה הדבר הנכון לעשות, הדרך כיצד לבצע זאת דורשת חשיבה ותכנון.

אם רוצים לקדם את העשייה בצורה הנכונה ביותר, צריך להיות נחוש אך לא בהול, נחרץ אך לא עיוור.

 

דחיפה שוב ושוב בלי מעצורים עלולה לגרום רק נזק.

לעיתים, דווקא כשהאדם אינו בטוח אם מה שהוא עושה הוא הדבר הראוי, הוא נבהל ומקדם את תכניותיו באגרסיביות ועצבים.

 

לעומתו, אדם אחר אשר בירר קודם לכן ומצא שזה הדבר הנכון לעשות ינקוט עפ"י רוב במידת התפארת שבנצח, בנחישות מאוזנת ומחושבת.

הוא יגבש תוכנית לביצוע מיטבי, ויראה בכל שלב כיצד לפעול, כיצד אפשר לגייס אחרים לטובת העניין, מתי כדאי לעמוד על שלו.

הוא יהיה בטוח בדרך שלו וידע שלבסוף יצליח לממש את רצונו וכל דבר יבוא על מקומו בשלום ובדרכי שלום."

​

התמדה שקולה- מה הכוונה?

איך אפשר לייצר איזון בזמן התמדה ודבקות במה שאנחנו עושים? בהתמדה עלינו להיות נחושים להגיע ליעד ולנצח את הכוחות המושכים אותנו למטה ומעכבים אותנו מלהגיע.

​

נחישות היא תכונה שעלולה להיות דורסנית אם לא משתמשים בה בחכמה. שכן היא מאוד מחוברת למהות וללב המטרה, אך אם אנו רואים מול עיננו רק את המטרה, לעיתים אנחנו עלולים לא לשים לב לדרך.

 

לכן עלינו לנסות להשיג את מבוקשנו בלי לצאת מאיזון בריא.

התמדה למשל בכושר- היא חיובית רק כאשר היא נבנית בהדרגה, שלב אחר שלב. שהרי אם אדם רוצה לצלוח ריצת מרתון, וינסה לרוץ 42 ק"מ בכל יום עד למירוץ עצמו- הוא יתמוטט פיזית.

 

כנ"ל בדרך להגשמה והוצאה לפועל של חלומותינו בתוך הנצח, נדרשת נחישות שקולה והתמדה מאוזנת. אם נרצה לקדם את מטרותינו, עלינו לפעול בחכמה. לאו דווקא באגרסיביות.

הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.

 

גם אם החלום יוגשם אך בדרכים לא ישרות ושלא רואות את האחר- הוא יהיה לוקה בחסר, חלקו בנצח יהיה פגום ושקרי וככל הנראה יותיר הרבה אנשים עם תחושת פגיעה. עלינו להבין שלא כל מה שנרצה נקבל בזמן הרצוי, אלא נקבל אותו בזמן הראוי לו.

 

כלומר, בהתמדה עלינו להיות נחושים וסבלניים גם יחד. לדעת לעשות עצירות ביניים ולבדוק האם אנחנו פועלים בדרך הנכונה? האם צריך לפלס שביל חדש? כי הדבר הכי חשוב בסופו של יום הוא לא לאבד את עצמנו בדרך.

 

​

אליס בארץ הפלאות - לואיס קרול

"ׁשּונַר צֶ'שֶר", היא פתחה בהיסוס, מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מן הכינוי: אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו.

"טוב, עד כאן הוא מרוצה", חשבה אליס, והמשיכה.

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.

"לא איכפת לי כל- כך לאן – "אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.

"– בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

​

​

לא תודה, אלוהים יציל אותי!

איש אחד שחה בים והגלים התחילו לסחוף אותו....

המציל ראה אותו מרחוק ושחה אליו בבהלה כדי להציל אותו...

כשהגיע אל האיש קרא לו "מהר! תפוס בגלגל ההצלה שהבאתי לך" אבל האיש סירב, ואמר ״נצל את הזמן כדי להציל מישהו אחר! אלוהים יציל אותי!"

​

זמן קצר לאחר מכן האיש נסחף והתרחק עוד יותר מהחוף. 

למזלו שני דייגים על סירה מעץ שמים לב אליו ובאים לחלץ אותו. 

הם מושיטים יד לאיש, אך האיש סירב ואמר ״לא תודה! אלוהים יציל אותי!"

​

לאחר זמן קצר מסוק איתר אותו והוריד סולם חבלים. 

קצין ההצלה ירד עם הסולם והתחנן אל האיש, “תפוס את היד שלי ואני אמשוך אותך למעלה!” אבל האיש עדיין סירב “לא תודה! אלוהים יציל אותי! “

​

זמן קצר לאחר מכן האיש טבע למוות.

כאשר הוא הגיע לגן עדן, הוא עמד לפני ה’ ושאל: “שמתי את כל הבטחון שלי בך.

למה לא באת להציל אותי? “

ואלוהים אמר, “בני, שלחתי לך שלחתי לך מציל. שלחתי לך סירה. שלחתי לך מסוק. מה עוד רצית? “