בחנ.י את עצמך

"פעם הרוח העניקה לאנשים אדמה ואמרה: 'היא תמיד תהיה שלכם, לעולם לא תוכלו לשכוח אותי'. כשהאנשים שכחו את הרוח הם אולצו לעזוב את האדמה. אחרי אלפיים שנה הרוח סלחה והחזירה אותם. כשהייתה לאנשים אדמה, הם שוב שכחו את הרוח ואז התברר שבלי רוח קשה מאוד לשמור על האדמה ובלי האדמה לאנשים אין קיום." 
מאיר הר ציון פעם הרוח

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"
יגאל אלון

שֶׁהַר הַזִּכָּרוֹן יִזְכֹּר בִּמְקוֹמִי, זֶה תַּפְקִידוֹ. 
שֶׁהַגַּן לְזֵכֶר יִזְכֹּר, שֶׁהָרְחוֹב עַל שֵׁם יִזְכֹּר, שֶׁהַבִּנְיָן הַיָּדוּעַ יִזְכֹּר, שֶׁבֵּית הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם אֱלֹהִים יִזְכֹּר, שֶׁסֵּפֶר הַתּוֹרָה הַמִּתְגַּלְגֵּל יִזְכֹּר, שֶׁהַיִּזְכֹּר יִזְכֹּר. שֶׁהַדְּגָלִים יִזְכְּרוּ, 
הַתַּכְרִיכִים הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲשֶׁר הַגּוּפִים שֶׁעָטְפוּ הָפְכוּ אָבָק. 
שֶׁהָאָבָק יִזְכֹּר. שֶׁהָאַשְׁפָּה תִּזְכֹּר בַּשַּׁעַר. שֶׁהַשִּׁלְיָה תִּזְכֹּר. שֶׁחַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ וְיִזְכְּרוּ, שֶׁכֻּלָּם יִזְכְּרוּ. 
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָנוּחַ.
שהר הזיכרון יזכור במקומי / יהודה עמיחי

חוּרבּן וּתלישוּת
רקע- חורבן ותלישות הינו מאמר אותו פרסם ברל כצנלסון בעיתון "דבר" בשנת 1934. המאמר דן בצאתה של אחת מתנועות הנוער למחנה קיץ ביום בו עם ישראל מציין את ט' באב, היום בו חרבו בית המקדש הראשון ובית המקדש השני:
"שמעתי כּי אחת מהסתדרוּיוֹת הנוֹער קבעה את יציאת חבריה למחנה הקיץ בּאוֹתוֹ לילה שבּוֹ מבכּה ישׂראל את חוּרבנוֹ, את שעבּוּדוֹ ואת מרי גָלוּתוֹ. אין להעלוֹת על הדעת כּי מישהוּ עשׂה זאת בּמתכּוון. אין להעלוֹת על הדעת, כּי מדריכי נוֹער חלוּצי, המחנכים אוֹתוֹ ל“חיי־הגשמה”, כּלוֹמר, למאמצי שחרוּר מן הגלוּת ותיקוּן הנגעים והמוּמים שחלוּ בּנוּ בּעקב החוּרבּן – אין להעלוֹת על הדעת כֹּי הם עשׂוּ זאת מתוֹך ידיעה מה הם עוֹשׂים. אוּלם אי־ידיעה זוֹ כּשהיא לעצמה היא המעוֹררת מחשבוֹת נוּגוֹת על רמתם התרבּוּתית ועל ערך פּעוּלתם החינוּכית של כּמה ממדריכי הנוֹער.
מה ערכּה וּמה פּריה של תנוּעת־שחרוּר שאין עמה שרשיוּת ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפּח וּלהעמיק בּקרב נוֹשׂאיה את הרגשת המקוֹר ואת ידיעת המקוֹרוֹת, היא מטשטשת את זכרוֹן נקוּדת המוֹצא וּמקצצת בּנימין, אשר דרכּן יוֹנקת התנוּעה את לשַדָה? כּלוּם היינוּ עוֹד מסוּגלים כּיום הזה לתנוּעת־תקוּמה לוּלא היה עם ישׂראל שוֹמר בּלבּוֹ בּקשיוּת־עוֹרף קדוֹשה את זכר החוּרבּן? לוּלא היה מיחד בּזכרוֹנוֹ וּבהרגשתוֹ וּבהליכוֹת־חייו את יוֹם החוּרבן מכּל הימים? זהוּ כּוֹחוֹ של הסמל החיוּני המגוּבּש והמַפרה בּקוֹרוֹת־עם. 
אילמלא ידע ישׂראל להתאַבּל בּמשך דוֹרוֹת על חוּרבנוֹ בּיוֹם־הזכּרוֹן, בּכל חריפוּת ההרגשה של מי שמתוֹ מוּנח לפניו, של מי שאך זה עתה אבדוּ לוֹ חירוּתוֹ וּמוֹלדתוֹ, לא היוּ קמים לנוּ לא הֶס ולא פּינסקר, לא הרצל ולא נוֹרדוֹי, לא סירקין ולא בּרוּכוֹב, לא א. ד. גורדון ולא י.ח. בּרנר. ויהוּדה הלוי לא היה יכוֹל ליצוֹר את “ציון הלא תשאלי” וּבּיאליק לא היה יכוֹל לכתוֹב את “מגילת האש”.
מתוך 'חורבן ותלישות' / ברל כצנלסון 
 

• מה ההבדלים בין הקול שמביא יהודה עמיחי לבין קולו של כצנלסון?