"יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא לִצְלַן,

וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם.

וְהֵם הָיוּ רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם.

וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת,  וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד.

​

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כב.):

מֵהַנֵי תְּרֵי בַּדְחֵי שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהָיוּ מְשַׂמְּחִים בְּנֵי אָדָם". 

שיחות הר"ן מ"ג- רבי נחמן מברסלב