שבוע נצח

מהו נצח

נצח - סבלנות, התמדה, שאפתנות .
מהו נצח? עד אינסוף. לתמיד. משהו לא מוגבל, משהו שקיים גם מחוץ לזמן.
אל מול הנצח עלינו לדעת להיות סבלניים ולהבין שבכדי שנוכל להשפיע ולהביא לתוכו את שאיפותינו- עלינו לעבוד קשה ולהתמיד, להיות מחוייבים וסבלניים כלפי התהליכים שקורים לנו. 

"קראתיך"/יהושע מילר

ספירת הנצח משולה בחסידות להתמדה, סבלנות ושאפתנות.
אל מול הנצח עלינו לדעת להיות סבלניים ולהבין שכדי שנוכל להשפיע ולהביא לתוכו את שאיפותינו- עלינו לעבוד קשה ולהתמיד, להיות מחויבים וסבלניים כלפי התהליכים שקורים לנו.
 
שהרי חלומות לא מתגשמים ביום בדרך כלל - הם דורשי התאמצות וחיבור למטרה.
לקום כל יום מחדש ולפעול ואם נפלנו-
להמשיך, לא לוותר, להאמין, עד שנגיע ליידי הגשמת אותו חלום נשגב.
 
הסבלנות וההתמדה דורשות אחריות ואיפוק, יכולת סיבולת ועקשנות.
הן יוצרות מחויבות המאפשרת תחושת ביטחון ואמונה בדרך.
התמדה וסבלנות הן תנאי הכרחי להצלחה בכל עניין שהוא- לא רק להצלחה בחלומות גדולים ומפוצצים אלא גם בקשרי חיים, בקשרים שבין אדם לחברו, בהיכרות, עיצוב המשפחה, חינוך, הבנת תהליכי החיים, דחיית סיפוקים ובהבנה שהדרך לא פחות חשובה מהמטרה.
 
הן מזכירות לנו, שוב- שאנחנו חלק מהנצח.
חלק קטן מהאינסוף, ולכן בכדי להצליח- עלינו לזכור שדברים לוקחים זמן.
שלא הכל תלוי בנו וברצוננו כאן ועכשיו.
כל יום מחדש.

אתגר 22
הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשָׁנִים לָעוֹמֶר - חֶסֶד שֶׁבְּנֵצַח

בשעה שאתה נאבק בדבר בו אתה מאמין, עצור לרגע – האם אתה פועל מתוך אהבה?

סבלנות, אומץ לב, שאפתנות

סבלנות ושאפתנות, שהם גם צירוף של החלטיות ועקשנות, יוצרים מצב של איזון בין סבלנות, התמדה ואומץ לב.
מידת הסבלנות דורשת אחריות, אך בה בשעה גם יוצרת ביטחון ומחויבות, והיא תנאי הכרחי להצלחה בכל עניין שהוא.
סבלנות מאפשרת לחיות חיים אמיתיים ולהיות מונע ע"י מטרות בריאות ומועילות.
מידה זו מתבטאת בנכונות להילחם עד הסוף על מה שאתה מאמין.
 
ללא מחויבות זו אין כל סיכוי לבצע שום משימה.
מאחר ובעל סבלנות מוכן להילחם עבור מטרותיו בחירוף נפש, הוא נדרש לבחון את עצמו כדי להבטיח שהוא פועל בצורה בריאה ויעילה.
עליך לאהוב כל דבר שברצונך להמשיך. יחס ניטרלי או אדיש יתבטא במחויבות שולית בלבד.
ברגע שאתה נתקל בקושי להתחייב לדבר מסוים, עליך לבדוק אם אתה אוהב או נהנה ממנו. האם אתה אוהב את עבודתך? את משפחתך? את הדברים בהם אתה בוחר?
כדי לגרום להמשכה ולהתמדה עלינו להשקיע אהבה.
המשכה מאולצת שבאה בצורה כפייתית, עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה שלך עם אחרים.

קראתיך - יהושע מילר

נתינה מתמשכת. נוכחות בחייו של האדם המקבל.
משמעות החסד שבנצח היא להנכיח- "אני כאן איתך".
בעבודת החסד שבנצח דרושה הסתכלות על האדם שהקשר שלנו איתו רציף, לברר במה הוא זקוק לעזרה ולנסות לדייק כמה שניתן את החסד כלפי צרכיו.
 
לעזור לו גם אם לא תמיד הוא יצליח להבין או להכיל על מה ולמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. עלינו להתמיד ולזכור שאנו פועלים לטובתו. אפשר לפרש ספירה זו לשני כיוונים: שהרי גם אם הנתינה היא מתמשכת ואנחנו מתמידים וסבלניים כלפי התהליך של האדם לו אנו עוזרים, יום אחר יום בלי להתייאש - זו פעולה שיש לה חלק בנצח.
 
וגם אם החסד שלנו הוא חד פעמי כלפי אדם אותו אנו מכירים זמן ממושך, הרי זו פעולה שיש לה חלק בנצח. פירוש הדבר הוא, שאין לדעת לאן תגיע ההשפעה שלנו בנתינה הזו. כשאנחנו נותנים "המדד" לחסד שלנו איננו נמדד בכמות הפעמים שעזרנו לאותו אדם, אלא בעוצמת החסד כפי שהאדם המקבל חווה אותו.
 
יכול להיות שלאותו "מקבל" יש אמא אוהבת שתמיד עושה עימו חסדים ועוזרת לו במה שהוא צריך, אך הוא דווקא יחווה בעוצמה גדולה יותר את החסד שעשה עימו חברו הטוב שאותו הוא לא רואה בכל יום.
 
על כל פנים, לא תמיד נצליח לעזור באמת לאותו חבר כפי צרכיו, ולא תמיד נדע עד כמה עוצמתי החסד שלנו כלפיו, אך עלינו לבטוח בכך שהחסד יגיע לייעדו ומה שיקרה-יקרה. כי בעצם פעולת הנתינה כלפיו אנחנו עושים חסד, וזה מה שחשוב. עלינו ללמוד סבלנות מהי. שהרי אחרי מעשה הנתינה, אין לנו שליטה על אדוות ההשפעה שאליהן היא תגיע.

התבוננות פנימית

1. מתי לאחרונה הקדשתי זמן לעצמי והתמדתי במה שרציתי?
2. במה הייתי רוצה להתמיד יותר בחיים שלי?
3. מה יותר פשוט עבורי- לתת לאנשים שהקשר שלי איתם קרוב או דווקא לאנשים שהקשר שלי איתם רחוק?
4. איפה בחיים שלי אני עוסק.ת בנתינה באופן קבוע?
5. הסתכלו בקשר שלכם עם האנשים הקרובים אליכם ביותר. האם אתם מתמידים בנתינה בקשר איתם? מתי לאחרונה עשיתם משהו טוב כלפי אחד מהם?
6. בחן.י את מידת הסבלנות שבך. האם בעקבות השנה האחרונה למדתי להיות סבלני יותר?
7. מתי לאחרונה הקשבתי עד הסוף למי שעמד מולי בלי הסחות דעת?
8. האם יש לכם ימים שבהם אתם לא מוצאים את הטעם להמשיך להתמיד? חישבו מה מניע אתכם להמשיך?

מיטיבי לכת

ג'יי. קיי. רולינג - הארי פוטר ואבן החכמים

אם יש דבר אחד שוולדמורט לא מצליח להבין, זאת אהבה. הוא לא הבין שאהבה חזקה כמו זאת שאמך רחשה לך משאירה סימן עמוק. לא צלקת, לא סימן שנראה לעין... עצם זה שנאהבנו כל כך, אפילו אם האדם שאהב אותנו כבר איננו, זה יגן עלינו לנצח, זה בעור שלנו.
 

אתגר 23   
הַיּוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה לָעוֹמֶר - גְּבוּרָה שֶׁבְּנֵצַח

בחר.י הרגל שלילי אחד/יותר שלך והשתדל.י לשרשו.
 

אתר חב"ד

בדוק האם ההתמדה שלך היא מבוקרת, בעלת אופי בונה ויצרני, והאם היא מכוונת ליעדים מעשיים.​

מארק טווין

"הרגל הוא לא משהו שאפשר להשליך החוצה דרך החלון. ניתן רק לשדל אותו מטה צעד אחר צעד."

דוהיג צ'ארלס

לכולנו קיימת האפשרות לבקר את עצמנו לגבי הבחירות אותן אנו בוחרים וההרגלים בהם אנו דבקים, אך אנחנו עושים זאת לעיתים רחוקות מדי, אם בכלל.
 
עם זאת, אנחנו מרבים לבקר את עצמנו על שאיננו מצליחים להתמיד בהרגלים שהיינו רוצים לסגל לעצמנו. מדוע אין אנו מצליחים לסגל את אותם הרגלים בחיינו? לעתים אנו צריכים לעצור ב-"נקודות ביקורת", כדי לראות האם ההרגלים שלנו הם פרי מודעות ובחירה, או שמא הם פשוט מנגנוני הגנה ותגובה למציאות בה גדלנו/נמצאים בה כעת.
"נדמה לנו שרוב הבחירות שלנו הן תוצאה של החלטות שקולות, אבל לא כך הדבר.
רוב מה שאנחנו בוחרים לעשות הוא תוצר של הרגלים.
ואף שחלק גדול מההרגלים הללו נדמים כחסרי חשיבות, לתוצאה המצטברת השפעה אדירה על בריאותנו, על כושר העבודה שלנו, על מצבנו הכלכלי ועל אושרנו."

סילבסטר סטאלון  - "רוקי בלבואה"

העולם הוא לא רק אור שמש וקשתות בענן. הוא מקום שפל מאוד ומלוכלך. ולא אכפת לי עד כמה אתה קשוח - העולם יפיל אותך לברכיים, וישאיר אותך שם לתמיד אם תתן לזה לקרות. אף אחד - לא אתה, אני או כל אחד אחר - יכול להכות בך חזק כמו החיים עצמם, אבל לא משנה כמה חזק אתה מכה - אלא כמה חזק אתה מסוגל להפגע ולהמשיך הלאה. כמה אתה מסוגל לספוג ולהמשיך הלאה. ככה מנצחים! עכשיו, אם אתה יודע מה אתה שווה - צא החוצה ותשיג את זה. אבל אתה חייב להיות מוכן לספוג את המהלומות, מבלי להפנות אצבע מאשימה ולומר שנכשלת בגללו, בגללה, או בגלל מישהו אחר.
פחדנים עושים זאת ואתה לא כזה! אתה יותר טוב מזה!

התבוננות פנימית

1. מתי בפעם האחרונה ביקרתי הרגל קבוע שלי?
2. האם כושר התמדתי נובע מתוך עמדה של חוזק או חולשה?
3. האם התמדתי היא בעלת הרס עצמי ונובעת דווקא מחוסר ההחלטיות שבי?
4. האם אני מצליח.ה לחשוב על פעם אחת לפחות בה התעקשתי על עמדתי גם כשידעתי שהצדק לאו דווקא לצידי?
5. האם אני נוטה לעשות זאת?
6. מה ההרגלים שאשמח לסגל לעצמי ואני לא מוצא.ת את הכוח/זמן/אנרגיה לעשות זאת?

מיטיבי לכת

הרגל הופך לטבע/ חווה אלברשטיין

שמור את נפשי מן ההרגל,
להתלונן הרבה.
זה לא מועיל, זה לא עוזר,
ומתמכרים לזה.
מי שעטוף ומרופד
בכאבים שלו,
הוא נהיה אדיש וקר,
לנעשה סביבו.
הרגל הופך לטבע,
וטבע קשה לשנות.
אבל בדרך קבע,
יש לנסות.
תן לי ללמוד מטעויות,
ולהמשיך לטעות.
תן לי לשכוח לקחים,
ולהמשיך ללמוד.
שמור אותי מן הנצחונות,
זה בור ללא תחתית.
תן לי את הסגולה לחיות,
בלי לבקש תכלית.
תן לי למצוא בכל אחד,
מה שיקר וטוב.
ולהגיד לו זאת מיד,
לא לחכות לסוף.
תן לי לומר גם לעצמי
איזו מילה טובה.
ולהבין שגם אני,
חלק מהתשובה.
הרגל הופך לטבע,
וטבע קשה לשנות.
אבל בדרך קבע,
יש לנסות.
לא לחפש תמיד הסבר,
פשר או כוונה,
וכשצריך יש לוותר,
אך לא להיכנע
 

אתגר 24

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לָעוֹמֶר - תִּפְאֶרֶת שֶׁבִּנֵצַח

היה סובלני והטה אוזן לאדם שבד"כ מעורר בך חוסר סבלנות.

קראתיך/ יהושוע מילר​

תפארת, פאר, היא יופי שנוצר ממורכבות הרמונית, היא "פועלת כדי להגיע לאיזון הנכון בין החסד והגבורה, בין ההענקה לאיפוק. התפארת היא נתינה מדוייקת ומחושבת. לכן מידת התפארת נקראת גם "מידת הרחמים", המתחשבת בדין אך מבקשת למצוא דרך מתאימה ומאוזנת להיטיב עם הזולת. אמנות רבה ועדינות נדרשות כדי ליצור שילוב ראוי בין כוחות נפש מקוטבים, ולהגיע לבסוף למארג
כוחות הרמוני ומפואר.
 
שלישיית הספירות: חסד, גבורה ותפארת נוגעות בעיקר למעניק: האם ראוי להעניק או לא, וכמה.
בשלישיית הספירות: נצח, הוד ויסוד יש עיסוק ממשי באופן הקבלה ובמקבל- כיצד צריך להשפיע עליו, האם יש מה לקבל ממנו, ומה ההענקה הזאת מחוללת ביחסים שבין שניהם...
מידת התפארת מוסיפה לספירת הנצח ממד של שיקול ואיזון.
נחישות והתמדה חייבות איזון ושיקול דעת.
על אף שכבר הוחלט מה הדבר הנכון לעשות, הדרך כיצד לבצע זאת דורשת חשיבה ותכנון.
אם רוצים לקדם את העשייה בצורה הנכונה ביותר, צריך להיות נחוש אך לא בהול, נחרץ אך לא עיוור.
 
דחיפה שוב ושוב בלי מעצורים עלולה לגרום רק נזק.
לעיתים, דווקא כשהאדם אינו בטוח אם מה שהוא עושה הוא הדבר הראוי, הוא נבהל ומקדם את תכניותיו באגרסיביות ועצבים.
 
לעומתו, אדם אחר אשר בירר קודם לכן ומצא שזה הדבר הנכון לעשות ינקוט עפ"י רוב במידת התפארת שבנצח, בנחישות מאוזנת ומחושבת.
הוא יגבש תוכנית לביצוע מיטבי, ויראה בכל שלב כיצד לפעול, כיצד אפשר לגייס אחרים לטובת העניין, מתי כדאי לעמוד על שלו.
הוא יהיה בטוח בדרך שלו וידע שלבסוף יצליח לממש את רצונו וכל דבר יבוא על מקומו בשלום ובדרכי שלום."

התמדה שקולה- מה הכוונה?
איך אפשר לייצר איזון בזמן התמדה ודבקות במה שאנחנו עושים? בהתמדה עלינו להיות נחושים להגיע ליעד ולנצח את הכוחות המושכים אותנו למטה ומעכבים אותנו מלהגיע.
נחישות היא תכונה שעלולה להיות דורסנית אם לא משתמשים בה בחכמה. שכן היא מאוד מחוברת למהות וללב המטרה, אך אם אנו רואים מול עיננו רק את המטרה, לעיתים אנחנו עלולים לא לשים לב לדרך.
 
לכן עלינו לנסות להשיג את מבוקשנו בלי לצאת מאיזון בריא.
התמדה למשל בכושר- היא חיובית רק כאשר היא נבנית בהדרגה, שלב אחר שלב. שהרי אם אדם רוצה לצלוח ריצת מרתון, וינסה לרוץ 42 ק"מ בכל יום עד למירוץ עצמו- הוא יתמוטט פיזית.
 
כנ"ל בדרך להגשמה והוצאה לפועל של חלומותינו בתוך הנצח, נדרשת נחישות שקולה והתמדה מאוזנת. אם נרצה לקדם את מטרותינו, עלינו לפעול בחכמה. לאו דווקא באגרסיביות.
הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
 
גם אם החלום יוגשם אך בדרכים לא ישרות ושלא רואות את האחר- הוא יהיה לוקה בחסר, חלקו בנצח יהיה פגום ושקרי וככל הנראה יותיר הרבה אנשים עם תחושת פגיעה. עלינו להבין שלא כל מה שנרצה נקבל בזמן הרצוי, אלא נקבל אותו בזמן הראוי לו.
 
כלומר, בהתמדה עלינו להיות נחושים וסבלניים גם יחד. לדעת לעשות עצירות ביניים ולבדוק האם אנחנו פועלים בדרך הנכונה? האם צריך לפלס שביל חדש? כי הדבר הכי חשוב בסופו של יום הוא לא לאבד את עצמנו בדרך.
 

אליס בארץ הפלאות - לואיס קרול

"ׁשּונַר צֶ'שֶר", היא פתחה בהיסוס, מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מן הכינוי: אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו.
"טוב, עד כאן הוא מרוצה", חשבה אליס, והמשיכה.
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא איכפת לי כל- כך לאן – "אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.
"– בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

לא תודה, אלוהים יציל אותי!

איש אחד שחה בים והגלים התחילו לסחוף אותו....
המציל ראה אותו מרחוק ושחה אליו בבהלה כדי להציל אותו...
כשהגיע אל האיש קרא לו "מהר! תפוס בגלגל ההצלה שהבאתי לך" אבל האיש סירב, ואמר ״נצל את הזמן כדי להציל מישהו אחר! אלוהים יציל אותי!"
זמן קצר לאחר מכן האיש נסחף והתרחק עוד יותר מהחוף. 
למזלו שני דייגים על סירה מעץ שמים לב אליו ובאים לחלץ אותו. 
הם מושיטים יד לאיש, אך האיש סירב ואמר ״לא תודה! אלוהים יציל אותי!"
לאחר זמן קצר מסוק איתר אותו והוריד סולם חבלים. 
קצין ההצלה ירד עם הסולם והתחנן אל האיש, “תפוס את היד שלי ואני אמשוך אותך למעלה!” אבל האיש עדיין סירב “לא תודה! אלוהים יציל אותי! “
זמן קצר לאחר מכן האיש טבע למוות.
כאשר הוא הגיע לגן עדן, הוא עמד לפני ה’ ושאל: “שמתי את כל הבטחון שלי בך.
למה לא באת להציל אותי? “
ואלוהים אמר, “בני, שלחתי לך שלחתי לך מציל. שלחתי לך סירה. שלחתי לך מסוק. מה עוד רצית? “

התבוננות פנימית

1. האם העיקר שלי בחיי כרגע הוא להגיע לאנשהו?
2. האם אני יודע.ת גם להעריך את מה שעברתי בדרך?
3. האם לדעתי המטרה מקדשת את האמצעים?
4. האם ההחלטיות שבי באה על חשבון הרחמנות לזולת?
5. האם אני מסוגל להתעלות מעבר לרצון שלי, ולהצליח לתמוך באחרים/במתחרים שלי?
6. האם אני יודע.ת להכיר תודה לאחר השגת מטרתי?

מיטיבי לכת

מכתבי יוני - יוני נתניהו 

"רינה, את כמעט בת 16.
האם את מסוגלת להאמין שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, ודאי נדמה שהוא חי תקופת זמן עצומה.
אולי מסיבה זו נדמה שיש לנו עוד נצח שלם של החיים.
האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו, עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד לנצל אותם, איני יכול לומר לך, אילו הייתי יודע, הלא מחצית מהחידה היתה נפתרת.
אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, אני ככל שאר בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים ואינם עושים דבר, חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אל הקבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו על ה“לא כלומיות“ שלהם עצמם.
מדוע אני כותב לך את כל זה? אולי כמחאה על כך שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף בחיים.
כבר ברגע הזה רכשת משהו.
מכל טעות שאת עושה, את רוכשת משהו, כל רגע ורגע מחייך הוא תקופת חיים.
אני חייב להרגיש שכל רגע מחיי אוכל להגיש דו“ח על התקופה שחייתי, ובכל דקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי..
מתגעגע יוני"
 

אתגר 25

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לָעוֹמֶר - נֶצַח שֶׁבִּנֵצַח

השתדל לפתח הרגל טוב חדש.

וינסטון צ'רצ'יל

"אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה"‭ 
בחן את מידת העוצמה והביטוי של התמדתך.
לכל אחד מאתנו כח רצון ויכולת החלטה, ביכולתנו לשאת ולסבול הרבה מעבר למה שאנו מדמיינים, לשרוד גם בנסיבות קשות ביותר.
במידת הנצח שבנצח אנו בוחנים את עוצמת ההתמדה וכוח הרצון של כל אחת ואחד מאיתנו, ומה הדרך שלנו לבטא אותה. הנצח שבנצח הוא למעשה מיצוי מקסימלי של המידה השבועית- ההתמדה, הנחישות. באדם עוצמות רבות מעבר ליכולת התפיסה שלו. לאדם יכולת לשרוד בנסיבות קשות ביותר. כמה רחוק תוכל/י להגיע בעזרת כוח רצון מחודד מספיק? הבחירה שלנו להתחייב למישהו, למשהו לא תמיד מגיעה בקלות ראש. מה עומד מאחורי הקושי וההיסוס בבחירה?
 

הרב יעקב נגן

"להתלהב מדבר חדש זו משימה פשוטה, אבל להתאמן שוב ושוב על טכניקה מסוימת לאורך תקופה ממושכת גם כאשר היא מייגעת – זה הרבה פחות מפתה מה הוא הכלל הגדול בתורה? ידועה תשובתו של רבי עקיבא 'וְָאהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמֹוך' (ויקרא יט, יח) .
הרבה פחות מוכרת היא דעתו של רבי שמעון בן פזי 'אֶת הַכֶּבֶׂש אֶחָד תַּעֲשֶה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶׂש הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶה בֵּין הָעַרְבָּיִם' (במדבר כח,ד)
נראה שהמסר של המדרש הוא ערך ההתמדה.
על האהבה הכל מדברים - הכל רוצים בה, מחפשים אותה וכואבים את חסרונה.
אולם לחשיבות ערך ההתמדה מודעים פחות.
 
אף שלעיתים קרובות היעדר ההתמדה הוא שתוקע אנשים בחיים, ולאנשים אלה דבריו של הרב שמעון בן פזי הם צו השעה."

רוברט סטיבנסון

"אל תשפוט כל יום על פי היבול שקצרת, אלא על פי הזרעים ששתלת"
1. האם רחמי מתמשכים ועיקביים?
2. האם ניתן לסמוך עליהם או שהם חולפים?
3. היש בי היכולת לבטא את רחמי גם כשאני טרוד או רק כשנוח לי?
4. האם אני מוכן להאבק למען אדם אחר?

התבוננות פנימית

מיטיבי לכת

שיעור בתכנון זמן בחיים

מרצה זקן שמלמד את תלמידיו "תכנון זמן יעיל".
במסגרת ההרצאה הוא עורך ניסוי לעיני אולם מלא סטודנטים כשהוא ממלא מיכל זכוכית שעל השולחן באבנים גדולות. משלא יכלה להיכנס אבן גדולה יותר למיכל, פנה אל תלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?"

כל התלמידים השיבו , "כן המיכל מלא" המרצה מוכיח שהתשובה שגויה כשהוא מכניס למיכל אבני חצץ הממלאות את הרווחים, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל.

ואז שוב פנה המרצה לתלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?" לשאלה הזאת השיב אחד התלמידים, "כנראה שלא". "נכון" , ענה המרצה הזקן כך חזר המרצה על פעולותיו והכניס חול ולאחר מכן מים כדי לחסום כל חלל ריק במיכל.

לשאלתו "איזה אמת גדולה ניתן ללמוד מן הניסוי?"
אחד הסטודנטים עמד וענה: "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה מלא וגדוש במטלות והתחייבויות, אם נתאמץ תמיד נמצא עוד". "לא" ענה המרצה הזקן.
"לא זה, האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כל האבנים אחר כך".

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: " מה הן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? חברים? מה שאתם אוהבים לעשות? להלחם למען מטרה נעלה? ...מה שחייבים לזכור הוא שקודם חשוב להכניס את האבנים הגדולות שאם לא נעשה זאת נפספס את החיים, אם ניתן עדיפות עליונה לדברים האחרים (חצץ וחול..) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר זמן לדברים החשובים באמת. משום כך אל תשכחו לשאול את עצמכם מה הן האבנים הגדולות בחייכם וכשתמצאו אותם, תכניסו אותם למיכל (החיים) שלכם.
 

אתגר 26

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה לָעוֹמֶר - הוֹד שֶׁבִּנֵצַח

מצא לך כמה דקות פנויות להוקיר תודה בעל פה/בכתב על כל דבר בחייך- מקטן לגדול. (למשל: תודה על הרגליים שבזכותן אני נע ממקום למקום, תודה על כך שיש מי שדואג לשלומי במידה ואני לא עונה לטלפון וכו'..) 

קבלת עול, כתוצאה מענווה, היא מרכיב הכרחי במידת ההתמדה.
עמידה תקיפה, ללא פשרות, עלולה לגרום להרס, כמו אותו אלון שנשאר זקוף בשעת סופה ולבסוף נעקר ממקומו. קנה הסוף, לעומתו, נכנע לרוח, מתכופף ושורד.
 

הרב ד"ר יונתן זקס/ פרשת שופטים

"ענווה איננה שפלות. היא רחוקה ממנה עד כדי כך שהרמב"ם תיאר אותה כשביל הזהב שבין שני קצוות, שפלות וגאווה.
 
שפלות היא הערכה עצמית נמוכה. העניו מעריך את עצמו, ובטוח בהערכתו זו, ועל כן אינו זקוק לאישור מפי אחרים. על כן אין העניו מרגיש צורך להוכיח את עצמו ולהראות שהוא חכם מהאחרים, פיקח מהם, מוכשר מהם או מוצלח מהם. הוא בטוח בעצמו מפני שהוא יודע שה' אוהב אותו.
הוא יודע שה' מאמין באדם גם אם האדם מפקפק בעצמו. אין לו צורך להשוות את עצמו לאחרים.
 
יש לו משימה משלו, לאחרים משימות משלהם, ועובדה זו גורמת לו לרצות לשתף איתם פעולה, לא להתחרות בהם. לכן, העניו יכול להעריך אנשים אחרים על פי מה שהם. הוא אינו חווה את הזולת כראי לו־עצמו, כמי שכל מהותו היא לשקף את ערכו. מי שבטוח בערך עצמו יכול להעריך אחרים כערכם עצמם. מי שבטוח בזהותו יכול להוקיר אנשים שאינם כמותו. הענווה היא מוכוונות של העצמי אל מה שמחוצה לו. היא ההבנה של האדם שלא הכל סובב סביבו."​

י.ערמון

ענווה היא ההבנה שאנחנו לא מושלמים.
יש בנו חלקים שבורים, ועל כן יש דברים גדולים ורמים מאיתנו.
עלינו לחיות ביראה כלפי חלקנו באינסוף.
 
אך עם זאת לשים לב, שכן לעיתים מרוב ענווה אנו עלולים לפחד לפעול.
אל תתנ.י לפחד מהמחשבה שאתה אפסי לעומת הנצח- לשתק אותך.
רבים טועים לחשוב כי ענווה היא שפלות, הסתרת הטוב שלנו. הבעיה שזוהי ענווה שקרית.
 
בו בזמן מידת ההוד היא גם הודייה והודאה על הטוב שבנו. להכיר בטוב שיש בי זו איננה שחצנות.
אנו צריכים להפנים את העובדה שיש בנו גם טוב וגם פחות. עלינו להכיר את עצמנו, לדעת מהן תכונותינו ומידותינו על שלל גווניהן ולהודות על כל מה שאנחנו.
רק מתוך ההבנה הזו, נוכל לצאת החוצה ולהוציא את הכישרונות שלנו לעולם בצורה בריאה ונכונה. ההתמדה ניזונה מחוזק פנימי.
 
הוד שבנצח היא ההכרה בעובדה שענווה אמיתית אינה באה על חשבון כוח ההתמדה, אלא להיפך. אם נדע לקבל את מה שאחרים מעניקים לנו, נוכל לצמוח ולהתחזק. אך אין זה דבר של מה בכך, כיוון שלהודות בחלקים החסרים שלנו, ולהקשיב לאחרים במה שקשור בנו איננו משימה קלה כלל וכלל. לטוב ולרע. עניין זה יכול להתקיים רק דרך ספירת ההוד שבנצח, הכוללת בתוכה שילוב בין מידת הענווה ומידת הסבלנות.

אין אחד כמוני/ עטר מיינר

יש כאן משפט שלכאורה נראה כמחנך לגאווה
אבל זה לא אני - אין אני
אני צינור להעביר מילים שהקדוש ברוך הוא ייתן לי.
כי אני כוכב אתה לא תגיד לי
באתי לכוכב שלא מתאים לי
יש לי כוכב והוא מאיר לי
אז אי אפשר באמת להוריד אותי
כל העיניים עליי
השמלה יושבת בול עליי
מלאכים שומרים עליי, עליי
מעליי אין אנשים
מעליי רק אלוהים
אין אחד כמוני.
 
כל אדם מכיר בעובדה הזאת
שהקדוש ברוך הוא נתן לו כלים שאין לאף אחד אחר
ואין בעולם מישהו שיכול להתנשא ולומר לך אני יותר ממך
הוא מסתכל על החיים במבט אמיתי, במבט גבוה, לא במבט רדוד
הבטחון העצמי האמיתי נובע מתוך בטחון בקדוש ברוך הוא
אלוקים יצר אותי בצורה כזו
בעיניו אני מוצא חן
הרי הוא אוהב אותנו
הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו
אם הוא היה אוהב אותי בצורה אחרת - היה יוצר אותי בצורה אחרת
אבל אם הקדוש ברוך הוא אוהב אותי בצורה שאני נראה
גם אני צריך לאהוב את עצמי עם הצורה שאני נראה
נסיים בברכה שהשם יתן לכולם שמחת חיים תמידית, אושר ועושר, שלוות אמת, חיים טובים
אמן ואמן.

התבוננות פנימית

1. חשוב על אדם שקשה לך איתו, ונסה.י למצוא מה ניתן ללמוד ממנו בכל זאת? מה אנשים יכולים ללמוד ממני?
2. מתי ניסיתי לקדם רצון מסויים והפסקתי להתמיד בדרך כי הרגשתי שאני לא מספיק טוב.ה? האם פחדתי פשוט להיראות שחצנ.ית?
3. האם אני יודע.ת מתי יש לסגת מתוך עמדת חוזק ולא מתוך פחד? מדוע לעיתים קרובות אני חושש לסגת?
4. מתי לאחרונה ויתרתי על משהו חשוב דווקא מתוך תחושת ביטחון ועוצמה פנימית?
5. מהיכן אני שואב כוח ברגעים קשים במיוחד?

מטיבי לכת

קראתיך/ יהושע מילר

ספירת ההוד שבנצח מקפלת בתוכה הבנה בסיסית שאנחנו חלק מכלל, חלק מהנצח.
מה שמביא ל"יראה" ומשם להוד=ענווה, הודייה, הודאה.
 
אם ברצוננו להתמיד בצורה נכונה, אל לנו לעשות זאת בעמידה תקיפה וללא פשרות, שכן זה עלול לגרום להרס. "כדי להיות נחוש ויעיל צריך מידה מסוימת של קשב ופתיחות, וזאת היא ספירת ההוד שבנצח....
הקשבה לזולת עשויה לעורר את האדם להיות קשוב לעצמו, לברר בקרבו את מקור המוטיבציה שלו... הקשבה למציאות גם מאפשרת לאדם לשתף אחרים ביוזמות שלו.
לעומת האדם האטום והחשדן שרוצה לעשות הכל לבדו ואינו מסוגל להיפתח לאפשרות של התערבות אחרים בעבודה שלו, מידת ההוד תאפשר למידת הנצח לכלול גם אחרים שמעוניינים להיות חלק מהמפעל שאותו אדם הקים.
 
ייתכן אפילו שהמגמה המקורית תתרחב בעקבות ההשפעה של האחרים המצטרפים למאמץ. עלינו "ללמוד את המקצב הנכון בין מאמץ כביר ובין קשב למציאות ונתינת מקום."
 

אתגר 27

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לָעוֹמֶר - יְסוֹד שֶׁבִּנֵצַח

נסה לשתף במשהו שאתה לא נוהג לדבר עליו אדם יקר/ חדש לך.

במידת היסוד שבנצח אנו מתעכבים על המחויבות בקשר שבין האדם לחברו, או בקשר בין האדם לעניין מסוים או אף לעולם ולטבע.
 
המילה "התקשרות" מבטאת את המחויבות שבקשר, על כן היא אינה מילה נרדפת ל"תקשורת", שלאו דווקא מחייבת.
 
במידת היסוד שבנצח אנו מתעסקים ביחסים מבוססי התקשרות, אותם צברנו במהלך חיינו מהרגע בו יצאנו לאוויר העולם.
 
מחויבות זו תעזור לך לשאת ולסבול כדי לשמור על אותה התקשרות .
ללא התקשרות, גם התמדה לא תישמר.

ברית עולם - מתי כספי

עוֹד מְעַט כִּמְעַט
אָנוּ גּוּף אֶחָד -
אַתְּ יָדֵךְ נָתַתָּ
בִּידֵי שֶׁלִּי לָעַד.
אַתְּ לִי עַד
שֶׁאֲנִי פּוֹחֵד
וְלָכֵן רוֹעֵד
כָּל גּוּפִי הַלַּיְלָה.
יוֹם יוֹם וָלֵיל כָּל הַזְּמַן
בְּנָתִיב אֶחָד -
לֹא מְסֻמָּן.
יוֹם יוֹם וָלֵיל - כָּל הַזְּמַן
יַחַד וּלְבַד
לְךָ לְעַצְמִי נֶאֱמָן.
אוֹהֵב אוֹתְךָ הַלַּיְלָה וְאִתְּךָ מִתְעַצֵּב
אוֹהֵב אוֹתְךָ הַלַּיְלָה וְאִתְּךָ מִתְלַהֵב
עַד הַלֵּב, עַד כְּאֵב- מְקַוֶּה, מִתְקָרֵב.
אַט לְאַט
נִגְלָה מְעַט
מִי אֲנִי - מִי אַתְּ
וְאוּלַי אוּלַי נִלְמַד -
לְוַתֵּר
וְלָתֵת יוֹתֵר
עַד שֶׁתְּיֻתַּר
רַק אַהֲבָתֵנוּ.
עוֹד מְעַט
יַעֲלֶה הָאוֹר
וַאֲנִי שִׁכּוֹר
וְרוֹצֶה אוֹתְךָ לִזְכֹּר -
וְלִשְׁמֹר
עַד יְמֵי הַסּוֹף,
עַד שֶׁנַּחֲלֹף
וְתִגְוַע הַלְמוּת הַתֹּף

גילוי וכיסוי בלשון- ביאליק/ ע.בוקובזה

חלקם חיים כחלל
אך בליבנו-
חיים.
זו מתנה שלנו נתנו הבריות
ורק במפגש שתי נשמות,
פושטת נשמה את תלבושתה,
פושטת נשמה את הגוף-
מגלה את עצמה ושוב אינה
אך ישאר הרגע לעד,
רק בינו לבינה.

התבוננות פנימית

1. האם אני מצליח.ה להשאר בקשר עם אנשים שיקרים לי?
2. האם המחויבות שמגיעה עם הקשר נוחה לי? האם אני מתמסרת בקלות?
3. האם אני מסור ומחוייב לאידיאל/רעיון לאורך תקופה ארוכה גם כשהוא דורש ממני תשלומי מחיר ברמה האישית?

מטיבי לכת

ימי שלישי עם מורי/ מיץ' אלבום
"שמעתי סיפור נחמד לפני כמה ימים", אומר מורי.
הוא עוצם את עיניו לרגע ואני מחכה.
"טוב. הסיפור הוא על גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע.
הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן- עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף."
'אלוהים, זה נורא', אומר הגל.
'תראו מה עומד לקרות לי!'. ואז מגיע גל נוסף.

הוא רואה את הגל הראשון, שנראה עצוב, והוא אומר לו, 'למה אתה נראה כל כך עצוב?'.
הגל הראשון אומר, 'אתה לא מבין! כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא?'.
הגל השני אומר, לא, אתה לא מבין. אתה לא גל, אתה חלק מהאוקיינוס"...

מורי הביט מעבר לכתפי אל החלון המרוחק.
לפעמים אפשר היה לשמוע משאית עוברת או את משב הרוח.
הוא הביט לרגע בבתים של שכניו, ואז המשיך.

"הבעיה, מיץ', היא שאנחנו לא מאמינים שאנחנו באמת כל כך דומים זה לזה. לבנים ושחורים. קתולים ופרוטסטנטים. גברים ונשים. אילו ראינו זה את זה כדומים יותר, היינו משתוקקים יותר להצטרף יחד למשפחה אנושית אחת גדולה בעולם הזה, ולדאוג למשפחה הזאת כמו שאנחנו דואגים למשפחה שלנו.
 
אבל תאמין לי, כשאתה גוסס אתה רואה שזה נכון.
לכולנו אותה התחלה- לידה - ולכולנו יהיה אותו סוף - מוות. אז עד כמה אנחנו יכולים להיות שונים זה מזה? תשקיע במשפחת האדם. תשקיע באנשים. תקים קהילה קטנה של אלה שאתה אוהב אותם והם אוהבים אותך." הוא לחץ את ידי בעדינות. אני לחצתי חזרה חזק יותר... הוא חייך. "בתחילת החיים, כשאנחנו תינוקות, אנחנו זקוקים לאחרים כדי לשרוד. נכון? ובסוף החיים, כשהמצב הוא כמו אצלי, שוב זקוקים לאחרים כדי לשרוד. נכון?" קולו נהפך ללחישה.
"אבל הסוד הוא, שגם בין לבין אנחנו זקוקים לאחרים."
 

אתגר 28

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְוּשְׁמוֹנֶה לָעוֹמֶר - מַלְכוּת שֶׁבִּנֵצַח

נסה.י להעביר את היום הקרוב מבלי לדבר כלל/ לדבר רק במידת הצורך ההכרחי. התרכז.י רק במעשים ובפעולות שלך.

שליטה עצמית היא היסוד להתמדה. התמדה שכוללת את כל ששת המידות הקודמות היא אכן עדות לרוממות של הרוח האנושית.
מידת המלכות מביאה בתוכה את כל המדרגות בהן עלינו במהלך השבוע. לאחר העבודה הפנימית, אישית ובין- אישית, מגיעה מידת המלכות.
 
מידת המלכות מבהירה לנו שלאחר עבודת החריש הפנימית, כדי להיות שלמים, אנחנו צריכים להשלים עם עצמנו, להיות בעלי ערך עצמי וביטחון עצמי על מנת שנוכל לתרום גם החוצה.
 
המפגש בין הנצח לבין המלכות מביא אותנו לפסגת ההתמדה- להמשיך בדרך עד סופה, גם אם הניצוץ או ההתרגשות הראשונית כבר פסקו. בתוך הנצח אנו פוגשים גם במידת הסבלנות, שמתבטאת בבהירות במלכות שבנצח. המלכות היא דיבור, מחשבה ומעשה. לא די לנו רק לדבר על כוונותינו, עלינו לבצע ולהתמיד גם כשקשה ואנו רוצים להרים ידיים.

הנרי פורד

”אם אתה מאמין שתצליח, ואם אתה מאמין שלא תצליח – אתה צודק בשני המקרים“.​
האמנ.י בהצלחתך! האמונה יוצרת את הציפייה להצלחה.
לעיתים נדרש מאיתנו לבנות תוכנית לפיתוח האמונה העצמית בנו.

רבי נחמן מברסלב - "לקט סיפורי מעשיות"​

"בין הטוב שאליו התרגל האדם, לבין הטוב האמיתי שאליו הוא צריך להגיע, נמצא שלב שבו הריגוש והחיות אינם מהסוג הישן והמוכר ולכן פעמים רבות שהאדם נסוג מרצונו לשינוי, טועה לחשוב שבמקום אליו מועדות פניו לא ימצא דבר"

 


הזמן

דמיינו לעצמכם בנק המזכה את חשבונכם בסכום של 86,400 ₪ מדי בוקר.
דמיינו כי אין אפשרות לצבור כסף בחשבון, יתרת הסכום שלא ניצלתם במשך היום מתאפסת מדי לילה בחצות.
 
מה תעשו? תוציאו כל אגורה כמובן... לכל אחד מאתנו חשבון שכזה- קוראים לו הזמן. בכל בוקר אנו מקבלים 86,400 שניות. בכל לילה הן מתאפסות וכל הזמן שלא ניצלנו אובד. אין אפשרות לבצע "משיכת יתר". בכל יום עומד לרשותנו אותו סכום ורק בו מותר להשתמש. בכל לילה נעלמת שארית הסכום, אם לא השכלנו להשתמש ביתרה היומיומית, אין אפשרות לחזור אחורה, אין גם אפשרות להשתמש בזמן על חשבון מחר. אנחנו חייבים לנצל את ההווה על מנת להפיק את המרב בבריאות, אושר והצלחה. השעון מתקתק- עשו זאת היום!​

התבוננות פנימית

1. האם אני יכול לשים את האצבע על "טריגרים" או נסיבות שגורמים לי להפסיק להתמיד?
2. האם אני נוטה להרים ידיים ולהפסיק כשההתרגשות של ההתחלה מפסיקה?
3. האם קל לי יותר להשקיע בעצמי או בסובבים אותי?
4. האם אני מסתפק בפחות ממה שאני מאמין שמגיע לי בגלל חוסר מוטיבציה או חוסר ביטחון ביכולות שלי?
5. כמה מתוך ה86,400 שניות ביום אני מבזבז על שטויות (להיות סתם בטלפון/ טלוויזיה..)?

למיטיבי לכת

גלגל מסתובב/ עידן רייכל

אם כבר אז ליפול חזק אחרי שניסית
ואם כבר אז לדעת שנתת הכל
אם כבר לא לדעת, להמשיך ולשאול
אם כבר אז בכל הכוח מול העולם הזה
אם כבר בדרכים שרק אתה תנתב
כי בשבילים האלה יחכו התשובות
אל תשכח, הכול זה כמו גלגל מסתובב
על כל אחד שעולה יש אחד שיורד
לא להביט אחור, ללכת לא לעצור
אולי תפגוש אחת, תרצה לתת לה הכול
תמצא אצלה תשובות, תדע את כל הסודות
וכשתלכו ביחד אז הזמן יעצור
אם כבר לעזוב אז להשאיר את זה מאחור
לדעת שתשוב הכול ישתנהו
עכשיו זה הזמן אז אתה כבר לא מחכה
אם כבר אז בכל הכוח מול העולם הזה
אם כבר אז לדעת שנתת הכול
אם כבר לא לדעת, להמשיך ולשאול