יסודות החברות
ואמרו "וקנה לך חבר" (מסכת אבות, א', ה') - הוציאו בלשון קנייה, ולא אמר: עשה לך חבר, או: התחבר לחברים, וכיוצא בזה, והכוונה שראוי לאדם שיקנה לעצמו חבר על כל פנים, כדי שייתקנו בו כל ענייניו, כמו שאמרו: "אי חברא אי מיתותא" [או חבר או מוות].
ואם לא מצאו - צריך להשתדל בו, ואפילו ימשכהו לחברות תחילה עד שיהיה חבר, ולא יסור מלכת אחר רצונו, עד שיחזק חברותו.
כמו שיאמרו אנשי המוסר: כאשר תתחבר, אל תתחבר לפי מידותיך, אלא התחבר לפי מידות חברך. וכאשר יסמוך כל אחד משני החברים על זה הציווי, תהיה כוונת כל אחד מהם להשלים רצון חברו, ותהיה כוונת שניהם דבר אחד בלא ספק.
ומה טוב מאמר אריסטו: "החבר - אחר שהוא אתה".
והחברים - שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה.
אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו.
ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון.
אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה.
ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תִמָצֵא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. 

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאוות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב! וירצה כל אחד להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב.
פירוש הרמב"ם למשנה, מסכת אבות, א, ו


על אילו שלושה סוגי חברות מדבר הרמב"ם?
איזה סוג של חבר.ה אני?