Marble Surface
שבוע נצח

שבוע נצח

מהו נצח

נצח : סבלנות, התמדה, שאפתנות .
מהו נצח? עד אינסוף. לתמיד. משהו לא מוגבל, 
משהו שקיים גם מחוץ לזמן. אל מול הנצח עלינו לדעת להיות סבלניים ולהבין שבכדי שנוכל להשפיע ולהביא לתוכו את שאיפותינו- עלינו לעבוד קשה ולהתמיד, להיות מחוייבים וסבלניים כלפי התהליכים שקורים לנו. התמדה וסבלנות הן תנאי הכרחי להצלחה בכל עניין
שהוא- לא רק להצלחה בחלומות גדולים ומפוצצים אלא גם בקשרי חיים, בקשרים שבין אדם לחברו, בהיכרות, עיצוב המשפחה, חינוך, הבנת תהליכי החיים, דחיית סיפוקים ובהבנה שהדרך לא פחות 
חשובה מהמטרה.

מיטיבי לכת

משהו לא מוגבל, משהו שקיים גם מחוץ לזמן. 
אורליוס אוגוסטינוס שהיה פילוסוף נוצרי מהמאה ה-4 ,כתב ש"זמן מתקיים רק בתוך

היקום הקיים", מה שאומר שאם יש אלהים הוא קיים מחוץ לזמן.
בשביל אלוהים אין עבר או עתיד, יש רק הווה נצחי.
עמדה זו מקובלת על ידי מאמינים רבים.

בהתייחס למושגים מופשטים לא תיאולוגיים, כמו למשל מספרים- גם אתאיסט יכול
להחזיק בעמדה הפילוסופית שהם קיימים מחוץ לזמן, וממילא הם נצחיים.
ויקיפדיה/ אורליוס אוגוסטינוס


הביטוי של הנצח מדגיש את העובדה שאנחנו חלקיק זעיר בתוך האינסוף. כולנו ריקמה אנושית אחת חיה וכולנו חלק ממשהו גדול יותר שאין לנו הרבה שליטה עליו, שהרי אנחנו רגילים לחשוב בטעות שאנחנו מרכז היקום, והכל תלוי בנו.מידת הנצח עוצרת אותנו שנייה ולמעשה מעוררת אותנו ומוסרת- הרפו... יש דברים שלא תלויים בכם. זוהי עבודה קשה להבין שיש לנו כוחות מוגבלים, שאנחנו לא כל יכולים. מעין התבטלות אל מול הדבר הגדול הזה, שאומרת- אני עושה ופועל כמה שאפשר, עד קצה גבול היכולת שלי, אך עליי להבין שישנו קצה, וכשאגיע אליו, עליי לדעת לסלוח לעצמי ולהודות שיש דברים שאין לי שליטה עליהם. נצח= שורש נ.צ.ח, יכול להתפרש גם כ"ניצחון" או כביטוי השפעה בתוך הנצח. אדם שהגיע למצב בו הוא פועל בתוך האינסוף- יהיה נוכח וייחשב כמנצח. שהרי היה מספיק סבלן,שאפתן ואיתן בכדי להביא לידי פעולה את מטרותיו. מנצח במקהלה או בתזמורת, למשל, כשמו כן הוא; תפקידו להנכיח את המוזיקה דרך הנגנים היוצרים יחד הרמוניה שנשארת זכורה בתוך הנצח. שיר או מנגינה הם דברים שנשארים חרוטים בליבם של אנשים לאורך דורות, עוברים מאב לבן. הנוכחות של המוזיקה והשירים מונצחת באינסוף כיוון שהיא מנצחת את הזמן.


"קראתיך"/יהושע מילר
ספירת הנצח משולה בחסידות להתמדה ,סבלנות ושאפתנות. אל מול הנצח עלינו לדעת להיות סבלניים ולהבין שבכדי שנוכל להשפיע ולהביא לתוכו את שאיפותינו- עלינו לעבוד קשה ולהתמיד, להיות מחוייבים וסבלניים כלפי התהליכים שקורים לנו. שהרי חלומות לא מתגשמים ביום בדרך כלל - הם דורשי התאמצות וחיבור למטרה. לקום כל יום מחדש ולפעול ואם נפלנו- להמשיך, לא לוותר, להאמין, עד שנגיע ליידי הגשמת אותו חלום נשגב. הסבלנות וההתמדה דורשות אחריות ואיפוק, יכולת סיבולת ועקשנות. הן יוצרות מחוייבות המאפשרת תחושת ביטחון ואמונה בדרך. התמדה וסבלנות הן תנאי הכרחי להצלחה בכל עניין שהוא- לא רק להצלחה בחלומות גדולים ומפוצצים אלא גם בקשרי חיים, בקשרים שבין אדם לחברו, בהיכרות, עיצוב המשפחה, חינוך, הבנת תהליכי החיים, דחיית סיפוקים ובהבנה שהדרך לא פחות חשובה מהמטרה. הן מזכירות לנו, שוב- שאנחנו חלק מהנצח. חלק קטן מהאינסוף, ולכן בכדי להצליח- עלינו לזכור שדברים לוקחים זמן. שלא הכל תלוי בנו וברצוננו כאן ועכשיו. כל יום מחדש.

Sunrise over the Wheat Field

אתגר 22

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשָׁנִים לָעוֹמֶר - חֶסֶד שֶׁבְּנֵצַח

נתינה מתמשכת. נוכחות בחייו של האדם המקבל. משמעות החסד שבנצח היא להנכיח- "אני כאן איתך". בעבודת החסד שבנצח דרושה הסתכלות על האדם שהקשר שלנו איתו רציף, לברר במה הוא זקוק לעזרה ולנסות לדייק כמה שניתן את החסד כלפי צרכיו. לעזור לו גם אם לא תמיד הוא יצליח להבין או להכיל על מה ולמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. עלינו להתמיד ולזכור שאנו פועלים לטובתו. אפשר לפרש ספירה זו לשני כיוונים: שהרי גם אם הנתינה היא מתמשכת ואנחנו מתמידים וסבלניים כלפי התהליך של האדם לו אנו עוזרים, יום אחר יום בלי להתייאש - זו פעולה שיש לה חלק בנצח. וגם אם החסד שלנו הוא חד פעמי כלפי אדם אותו אנו מכירים זמן ממושך,הרי זו פעולה שיש לה חלק בנצח. פירוש הדבר הוא, שאין לדעת לאן תגיע ההשפעה שלנו בנתינה הזו. כשאנחנו נותנים "המדד" לחסד שלנו איננו נמדד בכמות הפעמים שעזרנו לאותו אדם, אלא בעוצמת החסד כפי שהאדם המקבל חווה אותו. יכול להיות שלאותו "מקבל" יש אמא אוהבת שתמיד עושה עימו חסדים ועוזרת לו במה שהוא צריך, אך הוא דווקא יחווה בעוצמה גדולה יותר את החסד שעשה עימו חברו הטוב שאותו הוא לא רואה בכל יום. על כל פנים, לא תמיד נצליח לעזור באמת לאותו חבר כפי צרכיו, ולא תמיד נדע עד כמה עוצמתי החסד שלנו כלפיו, אך עלינו לבטוח בכך שהחסד יגיע לייעדו ומה שיקרה-יקרה. כי בעצם פעולת הנתינה כלפיו אנחנו עושים
חסד, וזה מה שחשוב. עלינו ללמוד סבלנות מהי. שהרי אחרי מעשה הנתינה, אין לנו שליטה על אדוות ההשפעה שאליהן היא תגיע.

קראתיך - יהושע מילר

"שמעתי סיפור נחמד לפני כמה ימים", אומר מורי. הוא עוצם את עיניו לרגע ואני מחכה. "טוב. הסיפור הוא על גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן- עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף. " 'אלוהים, זה נורא', אומר הגל. 'תראו מה עומד לקרות לי!' . ואז מגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון, שנראה עצוב, והוא אומר לו, 'למה אתה נראה כל כך עצוב?'. הגל הראשון אומר, 'אתה לא מבין! כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא?' . הגל השני אומר, לא, אתה לא מבין. אתה לא גל, אתה חלק מהאוקיינוס"... מורי הביט מעבר לכתפי אל החלון המרוחק. לפעמים אפשר היה לשמוע משאית עוברת או את משב הרוח. הוא הביט לרגע בבתים של שכניו, ואז המשיך. "הבעיה, מיץ', היא שאנחנו לא מאמינים שאנחנו באמת כל כך דומים זה לזה. לבנים ושחורים. קתולים ופרוטסטנטים. גברים ונשים. אילו ראינו זה את זה כדומים יותר, היינו משתוקקים יותר להצטרף יחד למשפחה אנושית אחת גדולה בעולם הזה, ולדאוג למשפחה הזאת כמו שאנחנו דואגים למשפחה שלנו. אבל תאמין לי, כשאתה גוסס אתה רואה שזה נכון. לכולנו אותה התחלה- לידה - ולכולנו יהיה אותו סוף - מוות. אז עד כמה אנחנו יכולים להיות שונים זה מזה? תשקיע במשפחת האדם. תשקיע באנשים. תקים קהילה קטנה של אלה שאתה אוהב אותם והם אוהבים אותך." הוא לחץ את ידי בעדינות. אני לחצתי חזרה חזק יותר... הוא חייך. "בתחילת החיים, כשאנחנו תינוקות, אנחנו זקוקים לאחרים כדי לשרוד. נכון? ובסוף החיים, כשהמצב הוא כמו אצלי, שוב זקוקים לאחרים כדי לשרוד. נכון?" קולו נהפך ללחישה. "אבל הסוד הוא, שגם בין לבין אנחנו זקוקים לאחרים."

ימי שלישי עם מורי - מיץ' אלבום

שאלות להתבוננות פנימית

1.מתי לאחרונה הקדשתי זמן לעצמי והתמדתי במה שרציתי?

2.במה הייתי רוצה להתמיד יותר בחיים שלי?

3.מה יותר פשוט עבורי- לתת לאנשים שהקשר שלי איתם קרוב או דווקא לאנשים שהקשר שלי איתם רחוק?

4.איפה בחיים שלי אני עוסק.ת בנתינה באופן קבוע?

5.הסתכלו בקשר שלכם עם האנשים הקרובים אליכם ביותר. האם אתם מתמידים בנתינה בקשר איתם? מתי לאחרונה עשיתם חסד עם אחד מהם?

6.בחן.י את מידת הסבלנות שבך. האם בעקבות השנה האחרונה למדתי להיות סבלני יותר?
7.מתי לאחרונה הקשבתי עד הסוף למי שעמד מולי בלי הסחות דעת?

8.האם יש לכם ימים שבהם אתם לא מוצאים את הטעם להמשיך להתמיד? חישבו מה מניע אתכם להמשיך?

אתגר יומי

חישבו על חסד שהייתם רוצים להתמיד בו עבור אדם אחר, והתמידו בו לאורך זמן.

מיטיבי לכת

אם יש דבר אחד שוולדמורט לא מצליח להבין, זאת אהבה. הוא לא הבין שאהבה חזקה כמו זאת שאמך רחשה לך משאירה סימן עמוק. לא צלקת, לא סימן שנראה לעין... עצם זה שנאהבנו כל כך, אפילו אם האדם שאהב אותנו כבר איננו, זה יגן עלינו לנצח, זה בעור שלנו.

ג'יי. קיי. רולינג - הארי פוטר ואבן החכמים

Sunrise over the Wheat Field

אתגר 23

 הַיּוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה לָעוֹמֶר - גְּבוּרָה שֶׁבְּנֵצַח

 

"הרגל הוא לא משהו שאפשר להשליך החוצה דרך החלון; ניתן רק לשדל אותו מטה צעד אחר צעד."

מארק טוויין

לכולנו קיימת האפשרות לבקר את עצמנו לגבי הבחירות אותן אנו בוחרים וההרגלים בהם אנו דבקים, אך אנחנו עושים זאת לעיתים רחוקות מדי, אם בכלל. עם זאת, אנחנו מרבים לבקר את עצמנו על שאיננו מצליחים להתמיד בהרגלים שהיינו רוצים לסגל לעצמנו. מדוע אין אנו מצליחים לסגל את אותם הרגלים בחיינו? לעתים אנו צריכים לעצור ב-"נקודות ביקורת", כדי לראות האם ההרגלים שלנו הם פרי מודעות ובחירה, או שמא הם פשוט מנגנוני הגנה ותגובה למציאות בה גדלנו/נמצאים בה כעת.

"נדמה לנו שרוב הבחירות שלנו הן תוצאה של החלטות שקולות, אבל לא כך הדבר. רוב מה שאנחנו בוחרים לעשות הוא תוצר של הרגלים. ואף שחלק גדול מההרגלים הללו נדמים כחסרי חשיבות, לתוצאה המצטברת השפעה אדירה על בריאותנו, על כושר העבודה שלנו, על מצבנו הכלכלי ועל אושרנו."

דוהיג צ'ארלס

המקום שבו אנו צודקים - יהודה עמיחי

מִן הַמָקֹום שֶבֹו אֲנּו צֹודְקִים
לא יִצְמֵחּו לְעֹולָם
פְּרָחִים בַָּאבִיב.
הַמָקֹום שֶבֹו אֲנּו צֹודְקִים
הּוא רַמּוס וְקָשֶה
כְּמֹו חֲצֵר.
ַאבָל סְפֵקֹות וְאֲהָבֹות עֹושִים
אֵת הַעֹולָם לְתַחּוחַ
כְּמֹו חַפָרְפֶרֶת, כְּמֹו חַרִיׁש.
ּולְחִישָה תִּשָמַע בַּמָקֹום
שֶבֹו הָיָה הַבָּיִת
אֲשֶר נֵּחֵרַב.

העולם הוא לא רק אור שמש וקשתות בענן. הוא מקום שפל מאוד ומלוכלך. ולא אכפת לי עד כמה אתה קשוח - העולם יפיל אותך לברכיים, וישאיר אותך שם לתמיד אם תתן לזה לקרות. אף אחד - לא אתה, אני או כל אחד אחר - יכול להכות בך חזק כמו החיים עצמם, אבל לא משנה כמה חזק אתה מכה - אלא כמה חזק אתה מסוגל להפגע ולהמשיך הלאה. כמה אתה מסוגל לספוג ולהמשיך הלאה. ככה מנצחים! עכשיו, אם אתה יודע מה אתה שווה - צא החוצה ותשיג את זה. אבל אתה חייב להיות מוכן לספוג את המהלומות, מבלי להפנות אצבע מאשימה ולומר שנכשלת בגללו, בגללה, או בגלל מישהו אחר. פחדנים עושים זאת ואתה לא כזה! אתה יותר טוב מזה!

סילבסטר סטאלון  - "רוקי בלבואה"

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.מתי בפעם האחרונה ביקרתי הרגל קבוע שלי?
2.מתי אני עוצר/ת ובודק/ת האם ההתמדה שלי משתלמת? האם היא תמיד צודקת?

3.האם אני מצליח/ה לחשוב על פעם אחת לפחות בה התעקשתי על עמדתי גם כשידעתי שהצדק לא, או לאו דווקא לצדי?

4.האם אני נוטה לעשות זאת?
5.מה ההרגלים שאשמח לסגל לעצמי ואני לא מוצא/ת את הכוח/זמן/אנרגיה לעשות זאת?

 

מיטיבי‭ ‬לכת

הרגל הופך לטבע - חווה אלברשטיין

שמור את נפשי מן ההרגל,
להתלונן הרבה.
זה לא מועיל, זה לא עוזר,
ומתמכרים לזה.
מי שעטוף ומרופד
בכאבים שלו,
הוא נהיה אדיש וקר,
לנעשה סביבו.
הרגל הופך לטבע,
וטבע קשה לשנות.
אבל בדרך קבע,
יש לנסות.
תן לי ללמוד מטעויות,
ולהמשיך לטעות.
תן לי לשכוח לקחים,
ולהמשיך ללמוד.
שמור אותי מן הנצחונות,

זה בור ללא תחתית.
תן לי את הסגולה לחיות,
בלי לבקש תכלית.
תן לי למצוא בכל אחד,
מה שיקר וטוב.
ולהגיד לו זאת מיד,
לא לחכות לסוף.
תן לי לומר גם לעצמי
איזו מילה טובה.
ולהבין שגם אני,
חלק מהתשובה.
הרגל הופך לטבע,
וטבע קשה לשנות.
אבל בדרך קבע,
יש לנסות.
לא לחפש תמיד הסבר,
פשר או כוונה,
וכשצריך יש לוותר,
אך לא להיכנע

אתגר יומי

בחר/י הרגל אחד שאת/ה מנסה לסגל לעצמך זמן רב ולא עשית זאת ממניעים שונים, נסה/י
להתמיד בו לפחות שבוע.

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 24

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לָעוֹמֶר - תִּפְאֶרֶת שֶׁבִּנֵצַח

תפארת, פאר, היא יופי שנוצר ממורכבות הרמונית, היא "פועלת כדי להגיע לאיזון הנכון בין החסד והגבורה, בין ההענקה לאיפוק. התפארת היא נתינה מדוייקת ומחושבת. לכן מידת התפארת נקראת גם "מידת הרחמים", המתחשבת בדין אך מבקשת למצוא דרך מתאימה ומאוזנת להיטיב עם הזולת. אמנות רבה ועדינות נדרשות כדי ליצור שילוב ראוי בין כוחות נפש מקוטבים, ולהגיע לבסוף למארג
כוחות הרמוני ומפואר. שלישיית הספירות: חסד,גבורה ותפארת נוגעות בעיקר למעניק: האם ראוי להעניק או לא, וכמה. בשלישיית הספירות נצח, הוד ויסוד יש עיסוק ממשי באופן הקבלה ובמקבל: כיצד צריך להשפיע עליו, האם יש מה לקבל ממנו, ומה ההענקה הזאת מחוללת ביחסים שבין שניהם..." "מידת התפארת מוסיפה לספירת הנצח ממד של שיקול ואיזון. נחישות והתמדה חייבות איזון ושיקול דעת. על אף שכבר הוחלט מה הדבר הנכון לעשות, הדרך כיצד לבצע זאת דורשת חשיבה ותכנון. אם רוצים לקדם את העשייה בצורה הנכונה ביותר, צריך להיות נחוש אך לא בהול, נחרץ אך לא עיוור. דחיפה שוב ושוב בלי מעצורים עלולה לגרום רק נזק. לעיתים, דווקא כשהאדם אינו בטוח אם מה שהוא עושה הוא הדבר הראוי, הוא נבהל ומקדם את תכניותיו באגרסיביות ועצבים. לעומתו, אדם אחר אשר בירר קודם לכן ומצא שזה הדבר הנכון לעשות ינקוט עפ"י רוב במידת התפארת שבנצח, בנחישות מאוזנת ומחושבת. הוא יגבש תוכנית לביצוע מיטבי, ויראה בכל שלב כיצד לפעול, כיצד אפשר לגייס 
אחרים לטובת העניין, מתי כדאי לעמוד על שלו. הוא יהיה בטוח בדרך שלו וידע שלבסוף יצליח לממש את רצונו וכל דבר יבוא על מקומו בשלום ובדרכי שלום."

קראתיך - יהושע מילר

התמדה שקולה- מה הכוונה? איך אפשר לייצר איזון בזמן התמדה ודבקות במה שאנחנו עושים? בהתמדה עלינו להיות נחושים להגיע
ליעד ולנצח את הכוחות המושכים אותנו למטה ומעכבים אותנו מלהגיע. נחישות היא תכונה שעלולה להיות דורסנית אם לא משתמשים בה בחכמה. שכן היא מאוד מחוברת למהות וללב המטרה, אך אם אנו רואים מול עיננו רק את המטרה, לעיתים אנחנו עלולים לא לשים לב לדרך. לכן עלינו לנסות להשיג את מבוקשנו בלי לצאת מאיזון בריא. התמדה למשל בכושר- היא חיובית רק כאשר היא נבנית בהדרגה, שלב  אחר שלב. שהרי אם אדם רוצה לצלוח ריצת מרתון, וינסה לרוץ 42 ק"מ בכל יום עד למירוץ עצמו- הוא יתמוטט פיזית. כנ"ל בדרך להגשמה והוצאה לפועל של חלומותינו בתוך הנצח, נדרשת נחישות שקולה והתמדה מאוזנת. אם נרצה לקדם את מטרותינו, עלינו לפעול בחכמה. לאו דווקא באגרסיביות. הדרך חשובה לא פחות מהמטרה. גם אם החלום יוגשם אך בדרכים לא ישרות ושלא רואות את האחר- הוא יהיה לוקה בחסר, חלקו בנצח יהיה פגום ושקרי וככל הנראה יותיר הרבה אנשים עם תחושת פגיעה. עלינו להבין שלא כל מה שנרצה נקבל בזמן הרצוי, אלא נקבל אותו בזמן הראוי לו. כלומר, 
בהתמדה עלינו להיות נחושים וסבלניים גם יחד. לדעת לעשות עצירות ביניים ולבדוק האם אנחנו פועלים בדרך הנכונה? האם צריך לפלס שביל חדש? כי הדבר הכי חשוב בסופו של יום הוא לא לאבד את עצמנו בדרך.


"ׁשּונַר צֶ'שֶר", היא פתחה בהיסוס, מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מן הכינוי: אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו. "טוב, עד כאן הוא מרוצה", חשבה אליס, והמשיכה. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא איכפת לי כל- כך לאן – "אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. "– בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר. "בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

אליס בארץ הפלאות - לואיס קרול

עם הנצח

"נראה כי זו הייתה מטרתם של אהרון ושל משה רבנו כאשר הנהיגו את בני ישראל בדרכם במדבר. הם האריכו במכוון בדרך ולא הובילו
את עמם ישירות לפתחה של ארץ ישראל, משום שהבינו את חשיבות המסע ואת עוצמת הנדודים במדבר כחוויה מעצבת עבור בני ישראל. היוצאים ממצריים שעוזבים את סיר הבשר ויוצאים אל דרך לא ידועה ואל ארץ לא מוכרת- ארץ כנען – חייבים לעבור תהליך של חיברות והתגבשות. תהליך זה הופך אותם מפרטים, 
ממשפחות ומקבוצות שונות – לעם אחד. המסע הקשה שנמשך לאורך ארבעים שנים של צעידה במדבר, מגבש אותם סביב זהות חברתית ודתית מאוחדת והופך אותם לעם – עם ישראל."

לפעמים הדרך לא פחות חשובה מהיעד - פרופ' דורון בר

מעשה ברב זקו שהיה בדרכו לתפילת שחרית באחת הערים של רוסיה. לפתע ניצב מולו שוטר חמוש,כיוון אליו את רובהו ושאל בתקיפות: "מי אתה? מה אתה עושה כאן? לאן אתה הולך?" הרבי חייך וענה בשקט לשוטר:" אדוני השוטר, כמה משלמים לך עבור העבודה שלך?" "עשרים קופיקות ליום למה?" השיב השוטר בחשדנות. "אני רוצה לבקש ממך טובה" אמר הרב."אשלם לך עוד עשרים קופיקות ליום, אבל אתה חייב להבטיח לי, שבכל בוקר בדרכי לתפילה, תחכה לי כאן, תעצור אותי ותשאל: מי אתה? מה אתה עושה כאן? ולאן אתה הולך?"

סיפור חסידי עממי

שאלות להתבוננות פנימית

1.האם העיקר שלי בחיי כרגע הוא להגיע לאנשהו?
2.האם אני יודע/ת גם להעריך את מה שעברתי בדרך?
3.האם לדעתי המטרה מקדשת את האמצעים?
4.מתי ההחלטיות שבי באה על חשבון הזולת?
5.האם אני מסוגל להתעלות מעבר לרצון שלי כרגע, ולהצליח לתמוך גם במתחרים שלי?
6.האם אני יודע/ת להכיר תודה כשהצלחתי להגיע למה שרציתי?

אתגר יומי

התוכנית להגשמת חלומות מתחילה קודם כל בהבנת החלומות שלנו. ולאחרי כן מגיעה הדרך להגשמתם. הכינו רשימה של 5 חלומות שבוערים בכם ושהייתם רוצים להגשים. בכדי להגיע להגשמה עלינו להתמיד בדרך בצורה שקולה ונבונה כפי שדיברנו עד כה. על כן כעת עליכם לבנות תוכנית מסודרת להגשמת 5 החלומות- צעד אחר צעד בדרך למימוש החלום. (כמובן שתתקלו בדברים לא צפויים בדרך, אך בכל זאת. בנו תוכנית של 'בערך'). 

עזרה בבנית התכנית

למה? מהי התכלית? למה לקדם חלום זה? מה האמונה המנחה אותי ביחס לחלום? למה זה חשוב?

איך? באיזה אופן אגשים את הלמה שלי? (שימו לב- זה לא מה אעשה, זה איך אעשה זאת. בשמחה? בשיתוף פעולה? מה יאפיין את הדרך אל המטרה?) איך עושים? איך פועלים? איך ירגישו האנשים שאיתם ולמענם אני אבצע את הפרויקט?

מה? רעיון קונקרטי להגשמת הלמה. רעיון לפרויקט, ליוזמה, מה בסופו של דבר יצא לעולם מתוך הבחירה שלי?

מיטיבי לכת

"רינה, את כמעט בת 16 .האם את מסוגלת להאמין שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, ודאי נדמה שהוא חי תקופת זמן עצומה. אולי מסיבה זו נדמה שיש לנו עוד נצח שלם של החיים. האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את
תקופת חייו, עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד לנצל אותם, איני יכול לומר לך, אילו הייתי יודע, הלא מחצית מהחידה היתה
נפתרת. אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, אני ככל שאר בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים ואינם עושים דבר, חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אל הקבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו על ה“לא כלומיות“ שלהם
עצמם. מדוע אני כותב לך את כל זה? אולי כמחאה על כך שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף בחיים. כבר ברגע הזה רכשת משהו. מכל טעות שאת עושה, את רוכשת משהו, כל רגע ורגע מחייך הוא תקופת חיים. אני חייב להרגיש שכל רגע מחיי אוכל להגיש דו“ח על התקופה שחייתי, ובכל דקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי.. מתגעגע יוני"

מכתבי יוני - יוני נתניהו 

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 25

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לָעוֹמֶר - נֶצַח שֶׁבִּנֵצַח

"אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה"

וינסטון צ'רצ'יל

 

במידת הנצח שבנצח אנו בוחנים את עוצמת ההתמדה וכוח הרצון של כל אחת ואחד מאיתנו, ומה הדרך שלנו לבטא אותה. הנצח שבנצח הוא למעשה מיצוי מקסימלי של המידה השבועית- ההתמדה, הנחישות. באדם עוצמות רבות מעבר ליכולת התפיסה שלו. לאדם יכולת לשרוד בנסיבות קשות ביותר. כמה רחוק תוכל/י להגיע בעזרת כוח רצון מחודד מספיק? הבחירה שלנו להתחייב למישהו, למשהו לא תמיד מגיעה בקלות ראש. מה עומד מאחורי הקושי וההיסוס בבחירה?


להתלהב מדבר חדש זו משימה פשוטה, אבל להתאמן שוב ושוב על טכניקה מסוימת לאורך תקופה ממושכת גם כאשר היא מייגעת – זה הרבה פחות מפתה מה הוא הכלל הגדול בתורה? ידועה תשובתו של רבי עקיבא 'וְָאהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמֹוך' (ויקרא יט, יח) הרבה פחות מוכרת היא דעתו של רבי שמעון בן פזי, הגורס שפסוק מפרשת פנחס העוסק בקרבן התמיד, 'אֶת הַכֶּבֶׂש אֶחָד תַּעֲשֶה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶׂש הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶה בֵּין הָעַרְבָּיִם' (במדבר כח,ד) הוא עיקרה של תורה. העלאתן על נס של האהבה כיסוד התורה מובנת, מי לא מאמין בחשיבות האהבה ורואה בה ערך מרכזי בחיים? לעומת זאת בחירתו של שמעון בן פזי תמוהה. נראה שהמסר של המדרש אינו חשיבות פולחן הקורבנות אלא של ערך כללי, ערך ההתמדה. על האהבה הכל מדברים - הכל רוצים בה, מחפשים אותה וכואבים את חסרונה. אולם לחשיבות ערך ההתמדה מודעים פחות. אף שלעיתים מזומנות היעדר התמדה הוא שתוקע אנשים בחיים, ולהם דבריו של רבי שמעון בן פזי הם אפוא צו השעה.

הרב יעקב נגן

"אל תשפוט כל יום על פי היבול שקצרת, אלא על פי הזרעים ששתלת"

רוברט סטיבנסון

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.האם אני אדם עקבי? האם ניתן לסמוך עליי?
2.מה מונע ממני להתמיד בדברים אותם אני כל כך רוצה?

3.מתי בפעם האחרונה בחרתי להתמיד במשהו ונחלתי הצלחה? מתי התמדתי ונחלתי כישלון?

4.מה היא רמת המוטיבציה שלי בפרוייקטים או משימות שאני לוקח/ת על עצמי?

אתגר יומי 

עשה/עשי לעצמך שיקןף לגבי ההתמדה שלך בהרגל אותו בחרת ביום של הגבורה שבנצח. חשוב על מקום/תופעת טבע המתקיימת כבר תקופה ארוכה מאד באזור מגורייך.. איך תוכל לסייע לה להמשיך ולהתקיים באותה צורה שוחח עם הוריך/סביך על מנהג שעבר במשך דורות במשפחה ואיננו ממשיך להתקיים. האם תרצה לפעול על מנת לחדש אותו?

מיטיבי לכת

היה היה מרצה זקן שמלמד את תלמידיו 'תכנון זמן יעיל'. במסגרת ההרצאה הוא עורך ניסוי לעיני אולם מלא סטודנטים כשהוא ממלא מיכל זכוכית באבנים גדולות. משלא יכלה להיכנס אבל גדולה יותר למיכל, פנה אל תלמידיו ושאל: האם המיכל מלא?" "כל התלמידים השיבו, כן המיכל מלא". המרצה מוכיח שהתשובה שגויה. כשהוא מכניס למיכל אבני חצץ הממלאות את הרווחים, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שירדו לתחתית המיכל. ואז שוב פנה המרצה לתלמידיו ושאל:" האם המיכל מלא?!" לשאלה זו השיב אחד התלמידים, "כנראה שלא". "נכון". ענה המרצה הזקן. כך חזר המרצה על פעולותיו והכניס חול ולאחר מכן מים כדי לחסום כל חלל ריק במיכל. לשאלתו איזה אמת גדולה ניתן ללמוד מן הניסוי, אחד הסטודנטים עמד וענה: "אם למדים שכלל שהיומן שלנו נראה מלא וגדוש במתלות והתחייבויות, אם נתאמץ תמיד נמצא עוד". "לא", ענה המרצה הזקן. "לא זה, האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות לעולם לא נוכל להכניס את כל האבנים אחר כך". הזקן התבונן בשומעיו ואמר:" מה הן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותיכם? המשפחה? החברים? מה שאתם אוהבים לעשות? להילחם למען מטרה נעלה? מה שחייבים לזכור הוא שקודם חשוב להכניס את האבנים הגדולות שאם לא נעשה זאת נפספס את החיים, אם ניתן עדיפות עליונה לדברים האחרים (חצץ וחול...) התמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר זמן לדברים החשובים באמת. חשוב כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם מה הן האבנים הגדולות בחייכם, כשתמצאו אותן תכניסו אותן למיכל (החיים שלכם).

צב.png
 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 26

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה לָעוֹמֶר - הוֹד שֶׁבִּנֵצַח

ספירת ההוד שבנצח מקפלת בתוכה הבנה בסיסית שאנחנו חלק מכלל, חלק מהנצח. מה שמביא ל"יראה" ומשם להוד=ענווה, הודייה, הודאה. אם ברצוננו להתמיד בצורה נכונה, אל לנו לעשות זאת בעמידה תקיפה וללא פשרות, שכן זה עלול לגרום להרס. "כדי להיות נחוש ויעיל צריך מידה מסוימת של קשב ופתיחות, וזאת היא ספירת ההוד שבנצח....הקשבה לזולת עשויה לעורר את האדם להיות קשוב לעצמו, לברר בקרבו את מקור המוטיבציה שלו...הקשבה למציאות גם מאפשרת לאדם לשתף אחרים ביזמות שלו. לעומת האדם האטום והחשדן שרוצה לעשות הכל לבדו ואינו מסוגל להיפתח לאפשרות של התערבות אחרים בעבודה שלו, מידת ההוד תאפשר למידת הנצח לכלול גם אחרים שמעוניינים להיות חלק מהמפעל שאותו אדם הקים. ייתכן אפילו שהמגמה המקורית תתרחב בעקבות ההשפעה של האחרים המצטרפים למאמץ. עלינו "ללמוד את המקצב הנכון בין מאמץ כביר ובין קשב למציאות ונתינת מקום."

קראתיך - יהושע מילר

"ענווה איננה שפלות. היא רחוקה ממנה עד כדי כך שהרמב"ם תיאר אותה כשביל הזהב שבין שני קצוות, ׁשִפלּות וגאווה. שפלות היא הערכה עצמית נמוכה. העניו מעריך את עצמו, ובטוח בהערכתו זו, ועל כן אינו זקוק לאישור מפי אחרים. על כן אין העניו מרגיש צורך להוכיח את עצמו ולהראות שהוא חכם מהאחרים, פיקח מהם, מוכשר מהם או מוצלח מהם. הוא בטוח בעצמו מפני שהוא יודע שה'
אוהב אותו. הוא יודע שה' מאמין באדם גם אם האדם מפקפק בעצמו. אין לו צורך להשוות את עצמו לאחרים. יש לו משימה משלו, לאחרים 
משימות משלהם, ועובדה זו גורמת לו לרצות לשתף איתם פעולה, לא להתחרות בהם. לכן, העניו יכול להעריך אנשים אחרים על פי מה שהם. הוא אינו חווה את הזולת כראי לו־עצמו, כמי שכל מהותו היא לשקף את ערכו. מי שבטוח בערך עצמו יכול להעריך אחרים כערכם עצמם. מי שבטוח בזהותו יכול להוקיר אנשים שאינם כמותו. הענווה היא מוכוונות של העצמי אל מה שמחוצה לו. היא ההבנה של האדם שלא הכל סובב סביבו."

הרב ד"ר יונתן זקס - פרשת שופטים

ענווה היא ההבנה שאנחנו לא מושלמים. יש בנו חלקים שבורים,ועל כן יש דברים גדולים ורמים מאיתנו. עלינו לחיות ביראה כלפי חלקנו באינסוף. אך עם זאת לשים לב, שכן לעיתים מרוב ענווה אנו עלולים לפחד לפעול. אל תתנ.י לפחד מהמחשבה שאתה אפסי לעומת הנצח- לשתק אותך. רבים טועים לחשוב כי ענווה היא שפלות, הסתרת הטוב שלנו. הבעיה שזוהי ענווה שקרית. בו בזמן מידת ההוד היא גם הודייה והודאה על הטוב שבנו. להכיר בטוב שיש בי זו איננה שחצנות. אנו צריכים להפנים את העובדה שיש בנו גם טוב וגם פחות. עלינו להכיר את עצמנו, לדעת מהן תכונותינו ומידותינו על שלל גווניהן ולהודות על כל מה שאנחנו. רק מתוך ההבנה הזו, נוכל לצאת החוצה ולהביא את כישרונותינו לעולם בצורה בריאה ונכונה. ההתמדה ניזונה מחוזק פנימי. הוד שבנצח היא ההכרה בעובדה שענווה אמיתית אינה באה על חשבון כוח ההתמדה, אלא להיפך. אם נדע לקבל את מה שאחרים מעניקים לנו, נוכל לצמוח ולהתחזק. אך אין זה דבר של מה כך, כיוון שלהודות בחלקים החסרים שלנו, ולהקשיב לאחרים במה שקשור בנו איננו משימה קלה כלל וכלל. לטוב ולרע. עניין זה יכול להתקיים רק דרך ספירת ההוד שבנצח, הכוללת בתוכה שילוב בין מידת הענווה ומידת הסבלנות.

י.ערמון

גנב - אביתר בנאי

תמיד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה
כל הענוה הזאת זה רק כדי להוסיף כבוד
כשאהיה גדול אהיה הכי גדול מכולם
אני אראה לך להם לכם לכולם
אכנס בכל החלונות אכנס דרך הקירות
עד שאהיה קיים אהיה קיים הכי קיים בעולם

גנב

ילדים מהכיתה מסתכלים על תמונות במחשב

בהפסקה

אני עושה את זה גם עושה את זה גם וזה מרגיש

לי רע

לאהוב לאכול זה לא לאהוב לאהוב לאכול זה

לא אהבה

פשוט לועס דורס הורס נועץ נואף לועס ובולע

גנב...

העולם הזה האדום האדום הזה...

"איזהו החכם הלומד מכל אדם. שנאמר: מכל מלמדיי השכלתי"

מסכת אבות פרק ב', א'

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.חשוב/י על אדם שקשה לך איתו, ונסה/י למצוא מה ניתן ללמוד ממנו בכל זאת? מה אנשים יכולים ללמוד ממני?

2.מתי ניסיתי לקדם רצון מסויים והפסקתי להתמיד בדרך כי הרגשתי שאני לא מספיק טוב/ה? האם פחדתי פשוט להיראות שחצנ/ית?3.האם אני יודע/ת מתי יש לסגת מתוך עמדת חוזקולא מתוך פחד?

4.מתי לאחרונה ויתרתי על משהו חשוב דווקא מתוך תחושת ביטחון ועוצמה פנימית?

אתגר יומי

צור משהו במו ידיך ודע להעריך את התוצאה הסופית של היצירה כפי שהיא, בלי להתפאר ולהשוויץ יותר ממה שהדבר ראוי לו, ובלי להמעיט מהתוצר המוגמר,ואף להודות אם אני אוהב/ת את מה שיצא.

מיטיבי לכת

"הנה כלל הענווה הוא, היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה, וזה היפך הגאווה ממש, והתולדות הנמשכות מזה תהינה ההפכיות של תולדות הגאווה." ..."אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לשם כך נוצרת. אם עשיר הוא- ישמח בחלקו ועליו הוא לעזור למי שאין לו. אם גיבור הוא- עליו לעזור לכושלים ולהציל עשוקים. ולמה הדבר דומה?- למשרתי הבית, שכל אחד מומנה על דבר מה וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי פקודתו, להשלים מלאכת הבית וצרכיה, ואין בכאן מקום לגאווה לפי האמת."

הרמח"ל - מסילת ישרים

"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה."

הרב קוק - אורות הקודש 

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 27

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לָעוֹמֶר - יְסוֹד שֶׁבִּנֵצַח

במידת היסוד שבנצח אנו מתעכבים על המחויבות בקשר שבין האדם לחברו, או בקשר בין האדם לעניין מסוים או אף לעולם ולטבע.
המילה "התקשרות" מבטאת את המחויבות שבקשר, על כן היא אינה מילה נרדפת ל"תקשורת", שלאו דווקא מחייבת. במידת היסוד שבנצח אנו מתעסקים ביחסים מבוססי התקשרות, אותם צברנו במהלך חיינו מהרגע בו יצאנו לאוויר העולם. המחויבות לאדם או למקום ואף לרעיון שאני מקושר/ת אליו, עוזרת לי לשאת את הקשר ולסבול ברגעים קשים כדי לשמור על אותה התקשרות.

ברית עולם - מתי כספי

עוֹד מְעַט כִּמְעַט
אָנוּ גּוּף אֶחָד -
אַתְּ יָדֵךְ נָתַתָּ
בִּידֵי שֶׁלִּי לָעַד.
אַתְּ לִי עַד
שֶׁאֲנִי פּוֹחֵד
וְלָכֵן רוֹעֵד
כָּל גּוּפִי הַלַּיְלָה.

יוֹם יוֹם וָלֵיל כָּל הַזְּמַן
בְּנָתִיב אֶחָד -
לֹא מְסֻמָּן.
יוֹם יוֹם וָלֵיל - כָּל הַזְּמַן
יַחַד וּלְבַד
לְךָ לְעַצְמִי נֶאֱמָן.

אוֹהֵב אוֹתְךָ הַלַּיְלָה וְאִתְּךָ מִתְעַצֵּב
אוֹהֵב אוֹתְךָ הַלַּיְלָה וְאִתְּךָ מִתְלַהֵב
עַד הַלֵּב, עַד כְּאֵב- מְקַוֶּה, מִתְקָרֵב.

אַט לְאַט
נִגְלָה מְעַט
מִי אֲנִי - מִי אַתְּ
וְאוּלַי אוּלַי נִלְמַד -
לְוַתֵּר
וְלָתֵת יוֹתֵר
עַד שֶׁתְּיֻתַּר
רַק אַהֲבָתֵנוּ.

עוֹד מְעַט
יַעֲלֶה הָאוֹר
וַאֲנִי שִׁכּוֹר
וְרוֹצֶה אוֹתְךָ לִזְכֹּר -
וְלִשְׁמֹר
עַד יְמֵי הַסּוֹף,
עַד שֶׁנַּחֲלֹף
וְתִגְוַע הַלְמוּת הַתֹּף

"הרב שלימד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבינותי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל, אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו, ורגז - יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך; ודעתי קצרה".

רמב"ם - משנה תורה  

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.האם אני מצליח/ה להשאר בקשר עם אנשים שיקרים לי?

2.האם המחוייבות שמגיעה עם הקשר נוחה לי? האם אני מתמסרת בקלות?

3.האם אני מסור ומחוייב לאידיאל/ רעיון לאורך תקופה ארוכה גם כשהוא דורש ממני תשלומי מחיר ברמה האישית?

‭ 

מיטיבי לכת

"משפחת בנאי עלתה משיראז לירושלים בשנת 1881 על חמורים וגמלים ואניות משא. מסע רווי געגועים ומסירות נפש. אני כבר גדלתי בבאר שבע. לא ידעתי על הסיפור הזה. גדלתי בלי שורש. גם לא רציתי שורש. באר שבע, תל אביב, תל אביב הימלאיה, לניו יורק. שם הכרתי את אשתי. חזרתי בתשובה והנה אני בירושלים. ממשיך את המסע של רחמים בנאי משיראז. נע בין השאיפה לחירות לבין התובנה שהחיים נמשכים מהשורשים. יציאה מהריכוז העצמי המופלג בו הייתי, לתובנה שאני חלק מעם מופלא משונה ואמיץ היא בעצמה חוויה של חירות. -אביתר"

רחמים - אביתר בנאי

מסע של רחמים משיראז על גמל ושנה באוניות

מסע

יעקב בנו ורחל אשתו אליהו הקטן וחנה השכנה
חתונה בחמסין בדרך לירושלים.
בכורה ומאיר נולדו כבר פה למאיר חנות ירקות

בשוק

יצחק בנם הוא האבא שלי לומד משפטים עם

כיפה בכיס
יורד לדרום בית משפט השלום
באר שבע תל אביב
הימאליה ניו יורק
עד שפגשתי בך עטופה במעיל
אוצר בשלג
חופה בירושלים
אוצר.

רחמים משיראז יעקב ורחל
אליהו הקטן וחנה השכנה
בכורה ומאיר ויצחק אבי
את ואני ושמואל הקטן
אין פרט מיותר בדרך לחתונה הגדולה
באר שבע תל אביב
הימאליה ניו יורק
עד שפגשתי בך עטופה במעיל
אוצר בשלג
חופה בירושלים
אוצר בשלג
אוצר.
חשבתי אבותיי הם בארט
וליסה ג'ולייט לואיס וג'וני דפ
אל תקרא לי ישראל אל תקרא לי
בנאי כלום מאחורי מלפני ומצדדי
אביתר בן רחמים בן אברהם ושרה
.

אתגר יומי

חשוב על אדם שהיה משמעותי עבורך והקשר איתו נפסק/נקטע. נסה.י לחדש את הקשר.

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 28

הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְוּשְׁמוֹנֶה לָעוֹמֶר - מַלְכוּת שֶׁבִּנֵצַח

”אם אתה מאמין שתצליח, ואם אתה מאמין שלא תצליח – אתה צודק בשני המקרים“.

הנרי פורד

מידת המלכות מביאה בתוכה את כל המדרגות בהן עלינו במהלך השבוע. לאחר העבודה הפנימית, אישית ובין- אישית, מגיעה מידת
המלכות. מידת המלכות מבהירה לנו שלאחר עבודת החריש הפנימית, כדי להיות שלמים, אנחנו צריכים להשלים עם עצמנו, להיות בעלי ערך עצמי וביטחון עצמי על מנת שנוכל לתרום גם החוצה. המפגש בין הנצח לבין המלכות מביא אותנו לפסגת ההתמדה- להמשיך בדרך עד סופה, גם אם הניצוץ או ההתרגשות הראשונית כבר פסקו. בתוך הנצח אנו פוגשים גם במידת הסבלנות, שמתבטאת בבהירות במלכות שבנצח. המלכות היא דיבור, מחשבה ומעשה. לא די לנו רק לדבר על כוונותינו, עלינו לבצע ולהתמיד גם כשקשה ואנו רוצים להרים ידיים.

"בין הטוב שאליו התרגל האדם, לבין הטוב האמיתי שאליו הוא צריך להגיע, נמצא שלב שבו הריגוש והחיות אינם מהסוג הישן והמוכר ולכן פעמים רבות שהאדם נסוג מרצונו לשינוי, טועה לחשוב שבמקום אליו מועדות פניו לא ימצא דבר"

 רבי נחמן מברסלב - "לקט סיפורי מעשיות"

הזמן

דמיינו לעצמכם בנק המזכה את חשבונכם בסכום של 86,400 ₪ מדי בוקר. דמיינו כי אין אפשרות לצבור כסף בחשבון, יתרת הסכום שלא ניצלתם במשך היום מתאפסת מדי לילה בחצות. מה תעשו? תוציאו כל אגורה כמובן... לכל אחד מאתנו חשבון שכזה- קוראים לו הזמן. בכל בוקר אנו מקבלים 86,400 שניות. בכל לילה הן מתאפסות וכל הזמן שלא ניצלנו אובד. אין אפשרות לבצע "משיכת יתר". בכל יום עומד לרשותנו אותו סכום ורק בו מותר להשתמש. בכל לילה נעלמת שארית הסכום, אם לא השכלנו להשתמש ביתרה היומיומית, אין אפשרות לחזור אחורה, אין גם אפשרות להשתמש בזמן על חשבון מחר. אנחנו חייבים לנצל את ההווה על מנת להפיק את המרב בבריאות, אושר והצלחה. השעון מתקתק- עשו זאת היום!

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.האם אני יכול לשים את האצבע על "טריגרים" או נסיבות שגורמים לי להפסיק להתמיד?
2.האם אני נוטה להרים ידיים ולהפסיק כשההתרגשות של ההתחלה מפסיקה?

3.האם קל לי יותר להשקיע בעצמי או בסובבים אותי?
4.האם אני מסתפק בפחות ממה שאני מאמין שמגיע לי בגלל חוסר מוטיבציה או חוסר ביטחון ביכולות שלי?

5. כמה מתוך ה86,400 שניות ביום אני מבזבז על שטויות (להיות סתם בטלפון/ טלוויזיה..)?

אתגר יומי

נסה.י להעביר את היום הקרוב מבלי לדבר כלל/ לדבר רק במידת הצורך ההכרחי. התרכז.י במעשים ובפעולות במטרה שיהיו תואמות ככל האפשר את הכוונה המקורית והדרך בה הייתי רוצה שיקרו/  יתבצעו.

למטיבי לכת

גלגל מסתובב - עידן רייכל

אם כבר אז ליפול חזק אחרי שניסית
ואם כבר אז לדעת שנתת הכל
אם כבר לא לדעת, להמשיך ולשאול
אם כבר אז בכל הכוח מול העולם הזה
אם כבר בדרכים שרק אתה תנתב
כי בשבילים האלה יחכו התשובות
אל תשכח, הכול זה כמו גלגל מסתובב
על כל אחד שעולה יש אחד שיורד
לא להביט אחור, ללכת לא לעצור
אולי תפגוש אחת, תרצה לתת לה הכול
תמצא אצלה תשובות, תדע את כל הסודות
וכשתלכו ביחד אז הזמן יעצור
אם כבר לעזוב אז להשאיר את זה מאחור
לדעת שתשוב הכול ישתנהו
עכשיו זה הזמן אז אתה כבר לא מחכה
אם כבר אז בכל הכוח מול העולם הזה
אם כבר אז לדעת שנתת הכול
אם כבר לא לדעת, להמשיך ולשאול