Marble Surface
גבורה

שבוע גבורה

מהי גבורה 

צדק, ביקורתיות, יראה ושליטה עצמית. 

הגבורה מייצרת גבולות וחציצות בין תחומים וכך היא מאפשרת מיקוד, התכוונות, והוצאה לפועל של מטרות ויעדים. 

Sunrise over the Wheat Field

אתגר 8

הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים לָעוֹמֶר - חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה 

אנרגיית חסד שבגבורה היא אנרגיה המאפשרת אהבה ונתינה ביחד עם מתן כבוד, הצבת גבולות וביקורת בונה. כשם שהעוצמה של קרן הלייזר תגבר בהתאם למיקוד וריכוז האור בכיוון אחד, ותפחת ככל שקרני האור יהיו מקוטעים ופזורים בכיוונים שונים, כך הגבורה שכוללת ביקורת ומידה, מרכזת ומכוונת את מאמצנו ואהבתנו לכיוונים מתאימים.

הספירה נקראת גם ספירת "דין" וגם "פחד", כפי שכתוב: "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי"

בראשית ל"א מ"ב

מאחורי הבקורתיות מסתתרת אהבה. בגין האהבה הננו בוחנים את התנהגותנו אנו, מציבים אמות מידה משלנו ומצפים מאחרים לעמוד בהם. הגבורה, הדין, נותנת לנו גבול שרק בעזרתו אנו יכולים להרשות לעצמנו לשחרר את האהבה, את החסד. היא נותנת לנו אפשרות לקיים את החסד בתוך העולם הזה שיש לו גבולות.קשור בביקורת בונה-ביקורת שבאה מתוך אהבה ורוצה להיטיב עם הסביבה שלנו, לקדם אותה. אמת שבאה מאהבה ונועדה להצמיח ולהתפתח.

"אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח"

תלמוב בבלי מסכת ערכין טז, ע"ב

"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו. מעשה-האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב, ויתירה מזו: רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו לכדי הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו. ולא עוד אלא באהבתו זו מאפשר האדם האוהב לאדם האהוב להביא סגולות גנוזות אלו לידי הגשמה.הוא מעמיד אותו על מה שיוכל להיות ועל מה שראוי הוא להיות,ועל ידי כך מתגשמת יכולת גנוזה זו."

ויקטור פראנקל - האדם מחפש משמעות

"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" 

הרבי מקוצק

שאלות להתבוננות פנימית
1.את מי אני נוטה לבקר? עשו מעין מיפוי, האם אלה אנשים שאני אוהב יותר "בקלות" או להיפך? 

2.מה הדברים שנוטים להפריע לי באחרים? ייתכן שזה דפוס התנהגות ספציפי שנוטה להפריע לי? אם כן, איפה אני פוגש את הדפוס הזה אצלי ?

3.איזה רגש מלווה אותי כשאני מעביר/ה ביקורת?

4.חישבו על הערות ביקורתיות שהיו לכם כלפי אחרים או לאחרים כלפיכם במהלך היום. מה עומד מאחוריהן?

5.באיזה עיניים אתם מסתכלים על הסובבים אתכם?, מה אתם רואים בהם ומה אתם מראים להם? מה הייתם רוצים לראות בהם יותר?

אתגר יומי

חשוב על מישהו שקשה לך איתו, נסה לחשוב על הדברים הטובים שבו. ערוך רשימה.

מיטיבי לכת

אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה בִּקֹּרֶת

יֵשׁ לִי בָּרֹאשׁ כָּל הַזְּמַן

אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה אֲנִי בּוֹדֵק

וּמְנַתֵּחַ כָּל דָּבָר קָטָן

אֲנִי הָעַד הַמֶּרְכָּזִי נֶגֶד עַצְמִי

הַשּׁוֹפֵט הֲכִי אָיֹם, הֲכִי אַכְזָר

אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיִי נֶגְדִּי

גַּם אִם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת אוֹתוֹ דָּבָר

אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה אֲנִי כּוֹעֵס

עַל כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה

אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה אֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁנּוֹת אֶת זֶה

כַּמָּה אֲנִי כָּל הַזְּמַן מְנַסֶּה

לִפְעָמִים אֲנִי רַק רוֹצֶה לָנוּחַ

לְהִשָׁעֵן רֶגַע עַל אֵיזֶה קִיר תּוֹמֵךְ

אֲנִי לֹא תָּמִיד בְּסֵדֶר, אֲנִי יוֹדֵעַ

אֲנִי רַק לֹא יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה גַּם מִמֵּךְ

אָז אִם אֲנִי בָּא וּמְסַפֵּר לָךְ

עַל אֵיךְ שׁוּב אִבַּדְתִּי כִּוּוּן

אַל תְּנַסִּי לְתַקֵּן אוֹתִי

אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ תִּקּוּן

לִפְעָמִים אֲנִי רַק רוֹצֶה לִרְאוֹת

מִישֶׁהוּ שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי מְחַיֵּךְ

אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי כָּל הַזְּמַן שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר

ברק פלדמן

Sunrise over the Wheat Field

אתגר 9

 הַיּוֹם תִּשְׁעָה יָמִים לָעוֹמֶר - גְּבוּרָה שֶׁבִּגְבוּרָה

 

בחן את מידת שליטתך בביקורתיות שבך. בגבורה שבגבורה למעשה מוכפלים מאפייני מימד ה"דין" שבנו. מכוונת אותנו להתייחס להיבטים כמו- אסרטיביות, הצבת הגבולות, ביקורת בונה וההתגברות הן כלפי חוץ והן כלפי פנים.

"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"

ויקרא י"ט י"ז

 

את מידן הדין ניתן לייחס לכמה אלמנטים שונים שמתמזגים למהות חשובה. בגבורה שבגבורה אנחנו בוחנים את מידת הביקורתיות הן כלפי הסובב אותנו והן כלפי עצמנו - "הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו" . מתייחסים למידת השליטה העצמית שלנו והיכולת שלנו לעמוד ביעדים . ומדברים על מידת האסרטביות שלנו , בבחירה בנקיטת פעולה וביכולת שלנו להציב גבול , הן לעצמנו והן לאחר. אלה משפיעים על גודלו של הפער בין הרצוי למצוי במציאות חיינו ובין מי שהיינו רוצים להיות למי שאנחנו בפועל. אלה באים לידי ביטוי במידת תליית האושר שלנו בסביבה ובגורמים חיצוניים . הציפייה מהאחר להבין , לא לעבור גבול , לקרוא מחשבות , לא לפגוע בנו , במידת היכולת שלנו להציב גבול , במידת היכולת להגיד לא. הגבורה שבגבורה מכוונת אותנו ללקיחת אחריות אקטיבית למציאות שלנו.

מתוך אתר חב"ד

"בכל בוקר אנחנו קמים וצועדים בצייתנות לתוך הסיפור שאיתו נרדמנו, ממלאים את התפקיד שלנו בתסריט, ממשיכים מהנקודה שבה הפסקנו. אין לנו ברירה, בלי הסיפור אין לנו שום דבר, אבל עדיין יש לנו בחירה אחת: לזכור שזה סיפור, ולזכור מי מספר אותו. זאת לא האמת, זאת לא המציאות האובייקטיבית, זה סיפור. אני בודד- סיפור שלי. העולם מסוכן ואלים- סיפור שלי. אני חייבת לרזות קצת-סיפור שלי. יפטרו אותי וזה יהיה נורא- סיפור שלי. הרגע שבו אתה לומד את ההבדל שבין האמת לסיפור, הוא הרגע שבו אתה הופך מקורבן למלך."

באדולינה - גבי ניצן

 

מה הסיפור שאתה בוחר לספר לעצמך על עצמך? כמה הוא מקדם אותך וכמה הביקורתיות שבו היא מוגזמת ונטולת קשר למציאות?

האם תוכל לבחור לשלוט בו ולספר אותו אחרת?

פעם אחת, בשעה שהיה רבי ברוך ממֶזִ'יבּוּז' בבית הכנסת, הוא גער באחד מתלמידיו בדברים קשים על התנהגותו, ולבסוף אף תפס בבגדו והוציאו מבית הכנסת.
לאחר זמן מה פנה רבי ברוך אל התלמיד, ביקש את סליחתו ואמר: "יודע אני שאמרו חז"ל 'המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא' (אבות ג, יא), אלא שאני מוכן לאבד הכול כדי לסייע ליהודי לשנות את דרכיו. אך כיוון שראיתי שתוכחתי לא הועילה לך, הרי שצריך אני לבקש את סליחתך".

מתוך האתר זושא

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.מה מידת הביקורתיות שבי?

2.מה מידת שביעות רצונך מהמקום הנוכחי בחייך? 

3.האם התקופה האחרונה הייתה של התקדמות או דווקא להיפך. מה מניע אותי לשינוי? האם השינוי מספק ?

4.האם אני מצליח למצא איזון בין קוטב הביקורתיות לבין שאננות?

5. האם ניצול הזמן שלי יעיל? אילו כלים מסייעים לי בכך? מה הם הדברים שמעוררים אותי לפעולה ?

6.האם אני מקדיש בכל יום די זמן למחשבה על הישגי ותוכניותי?

מיטיבי‭ ‬לכת

אמרתי לעצמי/מרים ברוך-חלפי

אמרתי לעצמי
בשעת אֹפֶל אַחַת

הֲיִי יוצֶרֶת את עַצְמֵך
לקראת עַצְמֵך
לקראת חסד המַּרְאָה
הַמְשַקֶפֶת בְהִלוּך אִטִי וְאִלֵם
תָּוֵי פָּנַיִךְ הנופלים

הֲיִי יוצֶרֶת עַצְמֵך
לקראת העשב בחצר
לקראת פסגות הרים
סופה וגשם
ושמים מתבהרים

היי תמיד
יוצֶרֶת את עַצְמֵך
לקראת אלהים

אִסְפִי אִסְפִי ניצוצות
לְהַדֵּר את עוֹלָמֵךְ
אמרתי לעצמי

אתגר יומי

במשך יום שלם נסה לא לבקר אף אחד במחשבה, בדיבור ובמעשה.

"להתבגר ולהתגבר על הגבורה" 

 

לא רק אהבה חבויה בביקורת אלא גם רחמנות. יסודה של האהבה היא ההכרה בזכויותך ותכונותיך הטובות, כאשר הביקורת מנתבת ומכוונת עוצמות חיוביות ומשרשת את אלה שאינן.רחמנות היא אהבה בלתי מותנית. זו אהבה לשם אהבה. תפארת היא תוצאה של ביטול היש באופן מוחלט כלפי הבורא. אתה אוהב ללא סיבה – אתה אוהב מאחר ואתה חלק מאלוקים.

מתוך‭ ‬אתר‭ ‬חב"ד

הנזיר והזונה

היה היה פעם נזיר שחי ליד מקדש לשיווה. ובבית ממול גרה זונה. לאחר שהבחין בכמות הגברים הבאים אל ביתה, החליט הנזיר לזמן אותה לשיחה. "את חוטאת גדולה", הוכיח אותה הנזיר. "את פוגעת בכבודו של האל יום אחר יום, לילה אחר לילה. אולי אינך מצליחה לחדול לרגע, לעצור ולהרהר בחיים שלאחר המוות?" האשה האומללה נחרדה מאוד מדברי הנזיר. מתוך חרטה כנה, כרעה על ברכיה ונשאה תפילה לאל, מבקשת את מחילתו. בתפילתה, היא גם ביקשה מן האל לעזור לה למצוא דרך חדשה להרוויח את לחמה. אך לא עלה בידה למצוא עבודה אחרת. לאחר שבוע שבו סבלה חרפת רעב, שבה למכור את גופה לגברים. אך בכל פעם שמסרה את גופה לגבר זר, נשאה הזונה תפילה לאל וביקשה מחילה על מעשיה. הנזיר, שכעס על כך שעצתו לא השפיעה עליה כלל, אמר לעצמו: "החל מהיום אספור כמה גברים נכנסים לביתה, עד ליום שבו החוטאת תעבור מן העולם הזה". החל מאותו יום, הוא הקדיש את עצמו למעקב אחר שגרת יומה של הזונה. כל גבר שנכנס לביתה היה גורם לנזיר להניח אבן על גל האבנים שהלך ונוצר. לאחר זמן-מה, שוב זימן אליו הנזיר את הזונה. וכך אמר לה: "את רואה את גל האבנים הזה? כל אבן שבו מייצגת את אחד החטאים האיומים שלך, ועוד לאחר שהזהרתי אותך. אני נאלץ להזהיר אותך פעם נוספת: שובי מדרכך הרעה!" האשה החלה לרעוד כולה. היא הבינה שחטאיה מצטברים לכמות בל-תתואר. בשובה לביתה, זלגו מעיניה דמעות של חרטת-אמת, והיא נשאה תפילה: "אלי אלי, מתי תגאל אותי ברוב חסדך מן החיים הללו שלי?" תפילתה נענתה. עוד באותו יום עבר בביתה מלאך המוות ולקח אותה איתו. לפי רצונו של האל, המלאך חצה את הרחוב ולקח איתו גם את הנזיר. נשמתה של הזונה עלתה מיד לשמים, בעוד שהנזיר נלקח לשאול. באמצע הדרך, זכו השניים לראות זה את זה. הנזיר ראה מה עומד להתרחש וצעק: "אלי! האם זה הצדק שלך? אני, שכל חיי התמסרתי לך והסתגפתי, נלקח כעת לשאול, ואילו הזונה הזו, שחיה את כל חייה בחטא, עולה לשמיים!" כששמע את דבריו, ענה לו אחד המלאכים: "האל תמיד נוהג בצדק, הוא דיין האמת. אתה חשבת שאהבת האל דורשת ממך לשפוט את התנהגות הזולת. בשעה שאתה מלאת את לבך בטומאת חטאיה של הזונה, היא התפללה בכל לבה יומם וליל. מרוב שבכתה, נעשתה נשמתה קלה וזכה, ואנו יכולים לשאת אותה לגן-עדן ללא קושי. ואילו נשמתך... הרי היא כבדה מרוב אבנים, עד כדי כך שאיננו מסוגלים לשאתה איתנו".

פאולו קואלו - קצרצרים

"אם אין אדם רחמן, מה בינו לבין בהמה שאינה מקפדת וחוששת בצער חברתה?"

מתוך ספר חסידים 

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

האם מידת הביקורת שלי כוללת את יסוד הרחמנות?

האם במידת הרחמנות שלי יש גם מידת גאווה?

איך ניתן לרחם מבלי להתנשא?

האם חסד ורחמים הם אותו הדבר?

מיטיבי לכת

חינוך

כל המחנכים

מראה מול תלמידיהם

מוכיחים

על טעותם.

מחנך,

אם המראה שלך אינה מחזירה

גם אור ויפי,

המראה שלך מלאה כתמים.

רוץ להתנקות וחזור מיד

אל תלמידך הזקוק להראותו

כמה הוא פלא.

דרור עמית

אתגר יומי

היה רחמן לאדם אותו הוכחת בזמן האחרון. גם אם זה קרה רק בראשך ולא במציאות.

Sunrise over the Wheat Field

אתגר 10
הַיּוֹם עֲשָׂרָה יָמִים לָעוֹמֶר - תִּפְאֶרֶת שֶׁבִּגְבוּרָה

 

ביקורת יעילה ובונה היא ביקורת עקבית, רצופה ומתמשכת. זרימה עקבית של התבוננות, עצמית ואחרת, לשם הערה והארה.

‬מתוך‭ ‬אתר חב"ד

יצחק מת ‬

רב אחד היה אהוב מאוד על בני קהילתו. דבריו הלכו על האנשים קסם, ושבו את ליבם. הכל העריצוהו, והתפעלו מאמרותיו . כולם - מלבד יצחק. הלז לא החמיץ ולו הזדמנות אחת לחלוק על רבו. פעם אחר פעם התפרץ לדבריו, הצביע על סתירות בפירושיו, ונהג להתפלמס עמו ולהקשות קושיות שהותירו את הרב במבוכה. כל בני הקהילה כעסו עליו ואף חשבו לנדותו, אולם ללא הועיל. יצחק לא סר ממנהגו. לימים חלה יצחק ומת, והרב התאבל עליו ימים ארוכים. "מדוע צערך כה עמוק, רבי?" שאל אחד מתלמידיו. "הרי יצחק זה, צרות גדולות עשה, והטיל דופי בכל דבריך". "אינני מצר עליו, שהרי נמצאה לו המנוחה הנכונה. על עצמי אני מצר." "את זאת איני מבין," אמר התלמיד. ענה לו הרב: "בזכות הספק שהטיל בדברי נאלצתי להוסיף וללמוד ולהעמיק את ידיעותי. כעת משהסתלק, חושש אני כי אקפא על שמרי"

פאולו קואלו - קצרצרים

‭ 

בדברי אליכם על דבר נקמה, אינני חפץ כלל וכלל שתבינו בזה שכל יהודי, שיכול לשאת חרב, יקום ויתנפל על גרמני.
לא אחי החביבים, שמדברים בישראל על נקמה כזו... זוהי תפילה לקדוש ברוך הוא שהוא ייקום את נקמתנו. כי בחפצנו לנקום מה שיש לנקום, נצטרך להתקומם נגד כל העולם כולו, כי אין עם ואין ארץ שלא סבלנו מהם צרות מרות וקשות.
לא אחי בדברי אליכם על דבר נקמה, דורש אני מכם לשים לב רק לצד החיובי של הנקמה. נקמתנו... תהיה הקמת ארצנו וישובה על ידי עמנו...
זאת תהיה הנקמה היותר גדולה שיש בידינו לנקום.

מיומנו של משה פלינקר

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.האם מידת הביקורת שלי עקבית או מאולצת?

2.נסו לדמיין חלום או מטרה, איך הם נראים? מה מאפיין אותם? איך זה ירגיש כשתשיגו אותם? הצבת המטרות באופן ברור הופכת את הדרך להשגתן לקלה יותר.

3.האם בתקופה האחרונה נולדו אצלכם חלומות חדשים?

4.האם אתם מרגישים שאתם נוקמים את נקמתו של משה פלינקר?

5. בעוד כמה שנים כבר לא ישארו איתנו שורדי שואה, איך לדעתכם ניתן יהיה להמשיך לזכור לנצח את הגיבורים?

מיטיבי לכת

רוצה אני שתקימו לנו יד - מצבה שתגיע עד השמים, ציון שיראה אותו העולם כולו - פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים. מאמינה אני באמונה שלמה, שרק מצבה כזו עשויה להבטיח לכם ולילדיכם עתיד טוב יותר.

מיומנה של דוניה רוזן

Sunrise over the Wheat Field

אתגר 11

הַיּוֹם אַחַד עָשָׂר יוֹם לָעוֹמֶר - נֶצַח שֶׁבִּגְבוּרָה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

אתגר יומי 

א. בחר דבר מה קטן ככל שיהיה, שאתה לוקח על עצמך לקיימו במשך 21 יום. שינוי מיטיב שאתה לוקח על עצמך. בחר בחוכמה, התחל בקטן, חשוב על דבר שבאמת תוכל להתמיד בו ויש לו משמעות עבורך. 

 

ב. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתקרב. בחר חלל "נצח אחרון" וקרא אודותיו.

אם תוכל הדלק לזכרו נר זיכרון בקברו.

* שמות וסיפורי חללי נצר אחרון

* חיפוש חלל נצר אחרון לפי בית קברות 

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 12

הַיּוֹם שְׁנֵים עָשָׂר יָמִים לָעוֹמֶר - הוֹד שֶׁבִּגְבוּרָה

ספירת 'הוד' מביאה היום עמה לאנרגיית 'גבורה' את מידת הענווה, הצניעות והכרת התודה. ביקורת שאין בה ענווה לעולם תהיה בעלת תוצאות שליליות. ביקורת שמקורה יהירות או העלאת גאוותו של המבקר, מבטלת את האהבה הטמונה בגבורה כאנרגיה מחזקת ומשפרת.

מתוך אתר חב"ד

אמר רבי שמחה בונים מּפְשיסחָה: לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך. בכיס אחד יהיה כתוב – "ּבִשְבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה) ובכיס השני– "וְאָנכִֹי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז). ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

מתוך אתר זושא

מתנה גדולה מקנה עבודת החינוך- ההשתדלות להשתפר במידות האישיות שלנו. אופי העבודה ותפיסת העבודה אינם מאפשרים אחרת. שהרי כמעט מדי יום ביומו אנו עומדים מול סיטואציה שבה עלינו לכבוש את כעסנו, את עלבוננו ואת כאבנו. התלמיד המשפיל אותנו בכיתה דוחק אותנו לפינה של להשפיל בחזרה; להראות לו ולכל החברים המצחקקים והמגחכים מאחורי היד המכסה על הפה המאיים להתפקע מצחוק, שאנחנו לא חלשים ולא מושפלים. אנחנו רוצים להשיב לו כגמולו. אנו נזעקים בסיסמאות שונות דוגמת "יש להכות בברזל בעודו חם", ומכסים על זה באצטלה חינוכית לכאורה של הצורך להגיב באותו הרגע. אבל רק לעתים רחוקות זו הסיבה האמיתית. על פי רוב מדובר בכסות לקושי שלנו "לספור עד עשר", לקושי להכיל את הפגיעה וללמד את התלמידים ואת עצמנו גדולה מהי.

חילי טרופר - מקום בעולם

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.האם הביקורת שלי מגיעה ממקום של יהירות?
2.האם הביקורת שלי מלווה בשיפוט חסר חמלה ולא לשם מטרה שמקורה באהבה?

3.האם היא מתייחסת לנוחיות שלי או לאהבה שלי לאחר?
4.האם אני מקפיד/ה "להכנס לנעליו של האחר" לפני שאני מבקר?
5.האם מתן ביקורת/ שיפוט גורם לי להרגיש נעלה יותר?
6.מתי, איך ולמה אני מבקר/ת את הילדים/ הורים/חניכים/חיילים שלי?

מיטיבי לכת

יֵשׁ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁחוֹשְׁבִים
שֶׁהֵם מַכִּירִים אוֹתְךָ יוֹתֵר טוֹב מִכּוּלָּם
הֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים בְּדִיּוּק מָה אַתָּה עוֹבֵר
שֶׁהֵם מְבִינִים אוֹתְךָ הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם
אֲבָל הֵם לאֹ נִמְצָאִים כְּשֶׁאַתָּה קָם לְבַד בַּבּוֹקֶר
אוֹ בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב עֵר בַּמִּיטָּה
כְּשֶׁהָעֶצֶב מִתְעַרְבֵּב לְךָ בָּאוֹשֶׁר
כְּשֶׁהַשֶּקֶׁט הוֹפֵךְ לִצְעָקָה
הֵם רַק אוֹמְרִים "עֲזוֹב, יִהְיֶה בְּסֵדֶר"
וְחוֹשְׁבִים שֶׁכָּכָה הֵם נָגְעוּ בְּךָ
וְזֶה עוֹזֵר לָהֶם לְהַרְגִּישׁ יוֹתֵר טוֹב עִם עַצְמָם
זֶה עוֹזֵר לָהֶם, רַק לאֹ עוֹזֵר לְךָ.

ברק פלדמן

אתגר יומי

בטרם תשפוט אחרים, קח נשימה, הבטח לעצמך שאינך פועל ממניעים אישיים ושאינך משוחד. בחן מתי מתעורר בך הצורך להעיר/לבקר ועד כמה הוא בא מתוך רצון לרומם את עצמך, או מרצון לתקן ולשפר.

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 13

הַיּוֹם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יָמִים לָעוֹמֶר - יְסוֹד שֶׁבִּגְבוּרָה

‭‬ביקורת יעילה כוללת מחויבות והתקשרות. בשעה שאתה מבקר הן את עצמך והן את אחרים, עליך לחוש שהביקורת אכן חשובה לפיתוח קשר חזק יותר. ביקורת הנובעת מתחושת מחויבות לקשר, ומתוך נאמנות לאמת.

מתוך אתר חב"ד

העולם נברא כך שהחלקים הנחוצים לשלמותך
נמצאים אצל חבריך.
היה אתה תלמידו והוא יהיה תלמידך.

ליקוטי מוהר"ן, לד, ז

בחיבור "אתיקה ניקומאכית" הבחין אריסטו בין 3 סוגי חברות שמתקיים ביניהן מדרג ומבדיל ביניהן על בסיס מהותן ומטרתן. הסוג הראשון הוא חברות של תועלת, בה שני הצדדים נמצאים בקשר בשל תועלת חיצונית כלשהיא. הסוג השני הוא חברות של עונג והנאה, חברות המבוססת על יופי, חוכמה ונהנתנות כללית. הסוג השלישי והגבוה ביותר של חברות בעבור אריסטו הוא חברות של ערכים, של "סגולה טובה" ושל מוסר. בחברות מסוג זה שני הצדדים מעריכים את המעלות המוסריות זה של זה ופועלים יחד על מנת לעזור לטוב שבכל אחד מהצדדים להתגשם. זוהי חברות בעלת משמעות שכן היא משמשת על מנת להפוך את העולם למקום טוב יותר. זו חברות למשל של אנשים השותפים למטרה גדולה.

בסוג השלישי של החברות, החברות הנעלה מבין שלושתן - החברות המתבססת על טוב ומוסר שמגיע משני הצדדים. חברות המתבססת על שותפות ועל הרצון שהטוב הזה שטמון בקשר, ילך ויגדל, מה שהופך אותה לחברות אמיתית. יתרה מזו, אריסטו מאמין כי מאחר שטוב ומוסר הם תכונות שאינן חולפות אלא נצחיות, כך חברות המבוססת על רצון בטוב היא ידידות שתחזיק מעמד. לעומת הסוגים האחרים של החברות התלויות על בלימה ללא המניע שלהן.

עובד ע"י יאנה טכמן, מתוך אתר טקסטולוגיה

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.האם הביקורת שלי מגיעה ממקום של אמפתיה ושותפות?

2.האם אני מצליח לחוש אמפתיה כלפי אנשים שחולקים איתי כיום את המרחב?
3.האם אני מקדיש/ה מאמץ ביצירת ביקורת בצורה לא פוגענית? האם היא מתאפיינת במידת העדינות?

 

 

 

 

 

 

 

מיטיבי לכת

"כל אדם צריך
שתהא נפשו שקטה
וצרכיו מסופקים
שבריאותו תהא מאפשרת תנועה
וספירת נשימתו תקינה
שביטחונו יונח כאוצר
על מפתן לבו
ושמפתח אישיותו ייטמן כמטמון
פעם אחת לפחות
בידיים שאינן שלו"

שרית שמיר

אתגר יומי

נסה לתת למישהו בסביבתך הקרובה ביקורת בונה ,ביקורת שמגיעה מתוך מחויבות לאמת שלי,אך בד בבד גם מותאמת למי שמקבל אותה. ביקורת שמייצרת הקשבה ,ולא התנגדות אוטומטית.

 
Sunrise over the Wheat Field

אתגר 14

הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לָעוֹמֶר - מַלְכוּת שֶׁבִּגְבוּרָה

מידת הגבורה מקורה בדין וקשורה בבירור ודיוק, זוהי מידת האמת. המלכות שבגבורה היא הפן של ההוצאה לפועל בחיינו של דברים מתוך בחירה, בירור ואמת. בנוסף, המלכות היא תפקיד. אין לה מהות משל עצמה אלא להיות מה שמנהל את הדברים (כמו מלך שנדרש לעשות לאו דווקא על פי רצונותיו אלא על פי צרכי העם). המלכות מתבטאת בדיבור, במחשבה ובמעשה. המלכות שבגבורה היא היכולת שלנו להתגבר על הצרכים המיידים שלנו ולראות מה העולם דורש מאיתנו. להיות גיבורים לא בשביל עצמנו אלא למען אחרים.

מתוך אתר‭ ‬חב‭"‬ד‭

“בזמן שהציבור שרויין בצער, אל יאמר אדם
אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי”

תלמוד בבלי, מסכת תענית, י"א, ע"א

אחריות פירושה להיות היוצר הבלעדי של הדבר. להיות מודע לאחריות, פירושו להיות מודע לכך שהאדם הוא היוצר הבלעדי של עצמו, של גורלו, של אסונו, של רגשותיו וגם של הסבל והיסורים שלו.

ארווין יאלום

בלב ליבו של מעגל ההשפעה שלנו מצויה יכולתנו לקבל על עצמנו עול של מחויבות ולקיים מחויבות והבטחות. המחויבות והיושר האישי שבו אנו נוהגים כלפינו, כלפי אחרים וכלפי אותן מחויבויות הם תמציתה של הפרואקטיביות שלנו וביטויה הברור ביותר. כשאר אנו מודעים לעצמנו, לחוזקותינו לאזורי הצמיחה שלנו, כשאנו מבטיחים הבטחות, מציבים יעדים ושומרים להם אמונים –אנו בונים ומחשלים את האופי ומאפשרים קיום של כל דבר חיובי בחיינו. ככל שאנחנו מקבלים על עצמנו מחויבויות ומקיימים אותם קטנות ככל שיהיו, אנחנו מתחילים לבסס יושר פנימי המעניק לנו מודעות לשליטה העצמית ואת האומץ והעוצמה לקבל על עצמנו אחריות רבה יותר לחיינו.

סטיבן קובי - 7 הרגלים לאנשים אפקטיבים במיוחד

יהודה עמיחי - אבי היה אלוהים 

אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא
בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף
מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר
וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
לא תִּשָּאׂ שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּוְׁא, לא תִּשָּאׂ, לא לַשָּוְׁא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק
וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת
יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן
יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה
לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"
וְהַדִּבֵּר הַשְּנֵׁים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.

שאלות‭ ‬להתבוננות‭ ‬פנימית

1.איזה חלקים בעצמי מקדמים אותי להוציא לפועל את מי שאני (בדיבור ובעשייה) ואילו חלקים מעכבים? (כוחות, חששות, התלבטויות)
2.אילו דוגמאות מהחיים שלי יש לדברים שאני עושה בשביל עצמי ואילו דוגמאות יש לדברים שאני עושה רק למען אחרים?

3.איזה חוט מחבר יש בין שתי התנועות הללו?
4.מה אני מקבלת מתוך העשייה שלי החוצה? מה היכולת שלי להמשיך בעשייה גם בלי לקבל את זה?
5.אילו דברים מעכבים אותי מהוצאה לפועל של דברים שבעיניי עליי לעשות? מה מהדברים האלו קשור בעצמי?
6.מה יעזור לי להתגבר על העיכובים הללו ולהוציא לפועל את האמת שלי?

‭ ‬

אתגר יומי

חשוב/י על דבר אחד קטן (יכול להיות צעד אחד בתוך דבר גדול) שאת/ה מאמינ/ה שעלייך לעשות ו'לא בא לך' אך יש לך אחריות כלפיו. הוציאו אותו לפועל.

למטיבי לכת

באילו צמתים אני נפגש ביום שלי וחושש לבחור לאן ללכת? אני מבחין בין שני סוגים של חלומות. ישנו החלום שהוא פנטזיה, כמו ילדים אשר אומרים: "הנה אני חייל" או "בוא נדמיין שיש שם 'רע' שאנחנו נלחמים בו", וישנו חלום שהוא מכוון מציאות וכמו שולח שורשים אל תוך הממשות וסוחף אותה בעקבותיה. החלום שהוא פנטזיה מרחף מעל פני המציאות כעולם הקיים בפני עצמו. איכותו נגזרת מכך שאין הוא קשור למציאות ואינו מתיימר להיות קשור אליה. הוא מרגש ומרתק כמו סרט טוב, בדיוק משום שגלומה בו ההכרה שזהו רק חלום, דמיון ותו לא. בדיוק משום שאפשר לצאת ולהיכנס אליו על פי רצון, מבלי שהדבר יגרור תופעות לוואי לא רצויות. לא כן איש החזון החולם. הוא חולם בידיעה ברורה ובהתכוונות מלאה להפוך את חלומו למציאות. למרות המילה הזהה והעובדה ששתי הפעולות קשורות ביכולת לדמיין - זו פעולה אחרת של הרוח. אצל איש החזון, המוכן לרחף הרחק מעלה ולפלרטט עם הדמיונות המוזרים ביותר, קיימת תחושה ממשות ערנית ומידבקת- הוא מריח את אפשרות ה ה ג ש מ ה.

אתגר קרת - הזדמנות שניה