שבוע הוד

הוד = ענוה
אם מידת הסבלנות היא מנוע החיים, הענווה היא הדלק המניע. כשם שגבורה ממקדת את החסד, כך ההוד מנתב את הנצח. הענווה היא השותף הדומם של הסבלנות וכוחה בשתיקתה. ההדר שבה נובע מהשלווה שהיא נוסכת.
ענוה היא תכונה או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו, אך לא שם את עצמו במרכז ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים.
אין לבלבל בין ענוה, לחולשה ולחוסר הערכה עצמית. ענוה משמעה צניעות והכרת תודה – הוד, הודייה והודאה על הטוב שבנו. להכיר בטוב שיש בי זו איננה שחצנות. אנו צריכים להפנים את העובדה שיש בנו גם טוב וגם פחות. עלינו להכיר את עצמנו, לדעת מהן תכונותינו ומידותינו על שלל גווניהן ולהודות על כל מה שאנחנו. רק מתוך ההבנה הזו, נוכל לצאת החוצה ולהביא את כשרונותינו לעולם בצורה בריאה ונכונה.